הספדים

היא היתה עירומה ואני הייתי עירום, והיינו גם חבוקים, נדמה לי, למרות שלא תמיד היינו חבוקים וישנה אמנם האפשרות שאני מערבב בין זמן כזה וזמן אחר, בכל אופן, עולה בדעתי שהיינו חבוקים, ואז סיפרתי לה איך שאני רואה את זה. אמרתי לה שכל דבר נורא שקורה אני מדמיין בתור מוקש, כמו גוש צואה שדרכת עליו ונותר כתם על האדמה מאחוריך, ואתה יכול להביט לאחור, במורד השביל של חייך, ולהצביע ולהשגיח ולראות את הטראומות שלך כמו כתמי צואה על הדרך או בורות קטנים שכרה המוקש באדמה כשהשתחרר בו חומר הנפץ; אבל הדרך הזאת היא לא דרך, היא אתה, היא הנשמה שלך שהלכה והזדהמה והתפחמה ככל שצעדת דרכה במורד שביל חייך. היא חייכה ואמרה שיש לה אותו הדימוי בראש, אותו הדימוי ממש, רק בלי הדרך. היא רואה נקודה בחלל, כך אמרה, תחת זאת היא רואה נקודה בחלל שהיא הכל ורק הנקודה הולכת ומזדהמת ומתמלאת כתמים חומים מפויחים, והיא חייכה כשאמרה, והוסיפה שזה יוצא דופן ומשמעותי, ושהבדלי הגרסאות בינינו הם עדות מכרעת להבדלים שבין המוח הגברי, התופס את כל הדברים כולם בצורה ליניארית, כהמשכיים – נדמה לי שבנוסח הזה ממש השתמשה – ובין המוח הנשי, הקולט תמונות. שתקתי, אבל חשבתי, ורציתי גם לומר לה, שזה לא המוח הנשי אל מול המוח הגברי, אלא דעת משורר מול דעת סופר. היא כתבה אז שירה והיתה מפרסמת באיזה כתב עת, ואני ניסיתי את כוחי בפרוזה אבל לא שלחתי לאף אחד – היה לי איזה בלוג שפרסמתי בו פרגמנטים ושרבוטים מזדמנים – והבדלי הגרסאות לימדו את ההבדל בינינו, אנחנו, אני והיא. תמיד ראתה הכל בתמונות בודדות ואני נטרתי לה על כך וזלזלתי בקוצר הראות שלה, בשקריות הארעית של עולמה הרגשי שלבש צורה חדשה בכל פעם, עולמה שעיצבה אותו במין קלות דעת אלסטית, שעה שאני נאבקתי לתאר לעצמי את עצמי בכל אמצעי רטורי אפשרי כמו סיפור אפי אחד ארוך, למתוח קו אחד ישר מלידה ועד מוות. שנים אחר כך הבנתי שהיא צדקה ואני טעיתי. כמה שנים אחרי זה הבנתי גם שהגישה שלה היתה בריאה יותר. ועוד כמה שנים אחרי ההוא, נמאס לי לחשוב על זה והרגשתי שהנושא מיצה את עצמו. היא עדיין היתה מפרסמת שירים מפעם לפעם; אני כבר לא כתבתי לבלוג ההוא שלי, וכשהפסקתי לכתוב הרגשתי כאילו התרוקנתי מצורות מחשבה, מהשקפות, חוקות שלמות שמילאו עד אז את דעתי והפסיקו לפתע לכפות את החוקיות שלהן על העולם שעמד לנגדי. מדי כמה זמן הייתי נתקל בה ברחוב, ואז היינו משוחחים זה עם זו כאילו אף פעם לא ראינו אחד את השני עירומים.