לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

just let me be


הדמיון הוא הנשק הטוב ביותר כנגד המציאות.

Avatarכינוי:  הכלואה במערבולת

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2011


אז אם אני עצבנית וצינית ולא נחמדה-זה כי אני שבוזה

ואם לא בא לי לצאת-זה כי אני עצובה

ואם אני הולכת לאט ומוזר-זה כי כואב לי

ואם פתאום העיניים שלי מנצנצות משם מקום זה כי אני בוכה

ואם כל נשימה כואבת-זה כי ליבי כואב

ואם כל תנועה שלי היא רשלנית-זה כי אין לי כוח וכי לא בא לי

 

לא בא לי לזוז

לא בא לי לנשום

לא בא לי לצחוק

לא בא לי לחייך

לא בא לי לרקוד

לא בא לי לשתות

לא בא לי לאכול

לא בא לי לדבר

 

לא בא לי לזוז.

 

איך הבאתי את עצמי למצב הזה?

זה מה שכ"כ כואב לי. אני עשיתי את זה לעצמי. אני הבאתי על עצמי את הנשירה והכשלון. אני הבאתי על עצמי את הכאב הזה שמתלווה לכל תנועה ותזוזה וגם כשאינני זזה.

 

הכל באשמתי.

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 29/7/2011 19:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיבור העמק ב-29/7/2011 21:08
 



הגעגוע שבלבי


הגעגוע שבלהבי אוכל אותי מבפנים

הוא נובר בי

אוכל את אבריי הפנימיים

אבל בעיקר את הלב שלי

את הלב שלי הוא מפרק לאט לאט

מושך את הכאב עד אין-סוף

 

והדמעות ניגרות על לחיי

חמות ומלאות בכאב

מלאות כמיהה לחזור

 

לחזור לאהוביי

אלה שליוו אותי

שאהבו אותי

שהיו איתי ימים ולילות

אלה שבאיתנות רבה עברו איתי שטח ולכלוך

ושבתות ותרגולים

ובכי וצחוק

 

כמהה לשוב לזרועותיהם

להיות בין שורותיהם

 

 

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 23/7/2011 19:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לא יודעת איך אני עושה את זה כל פעם מחדש. אני כבר לא בטוחה מי אשם- אני או הם. באמת. כי הם אומרים שאני אשמה, ואני טוענת שלא, אבל כמה פעמים יכול להיות שהם טועים באשמה שלי?

באמת שאני לא מבינה מה קרה הפעם. ז"א, אני מבינה, אבל באמת שזה יצא מפרופורציה.

לא רציתי להגיד שבת שלום כי לא רציתי לגעת ברובין. אני לא מסוגלת לגע בה, צורם לי לגעת בה, רע לי, גם אם זה רק שיקת שבת שלום זה עושה לי רע. אז נמנעתי מלהגיד שבת שלום בכלל- אמרתי שיש לי פיפי והלכתי להשתין. אבא חטף קריז שהלכתי לשירותים במקופ להגיד שבת שלום וברגע הבא אני בחדר שלי מגורשת מארוחת שישי.

זו השבת האחרונה בחודש הקרוב שאני אהיה בה בבית כמו שצריך. וככה אני מבלה אותה- אןכלת טוסט מעפן שהכנתי במיקרוגל אחרי שכולם אכלו כבר.

למה? למה זה מגיע לי? ניסיתי לא לפגוע ברגשות שלה, לא להראות לה שאני סולדת ממנה ואיכשהו במקום זאת זכיתי בנידוי.

כמובן שכשיצאתי מהחדר למטבח זכיתי בים של צעקות ובקרע בעור התוף אבל מה נשתנה הלילה הזה?

 

מתי יהיה טוב?! מתי יהיה שקט?! מתי יהיה בסדר?!

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 8/7/2011 22:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לא קוראים לי, אני באה לבד ב-8/7/2011 23:39
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכלואה במערבולת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכלואה במערבולת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)