לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

just let me be


הדמיון הוא הנשק הטוב ביותר כנגד המציאות.

Avatarכינוי:  הכלואה במערבולת

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2011

יום הולדת שלא יישכח


אני בחיים לא אשכח את יום הולדת 19.

יודעים למה? כי את היום הולדת הזה ביליתי בבסיס. כי את היום הולדת הזה לא חגגתי. כי הוקפצתי לבסיס וכי אפילו יום לפני לא יצא לי לחגוג.

יודעים מה עשיתי ביום ההולדת שלי? הייתי ערה כל הלילה בודקת עצירים פלסטינאים. עד 9 וחצי בבוקר של יום ההולדת שלי. ואחר כך תשאלו מה עשיתי? ישנתי 6 שעות (מטכלי בלבד) ואז הייתי בכוננות חפ"ק על מעצרים נוספים.

האם ישנת בלילה של אותו יום תשאלו? מממ לא. היינו בכוננות עד 12 בלילה ואז הלכנו לישון כשב3 בבוקר התחילה פעילות נוספת.

יששש!!

 

הבהרה:

אני מאוד מרוצה מזה שיוצא לי "לראות צבא" במהלך השירות שלי. אם לא הייתי רואה אקשן צבאי במהלך השירות שלי הייתי מתבאסת ממש. אבל אני ממש ציפיתי למוצש הזה- לשתות ולהנות ולשכוח ולחגוג. וכשהקפיצו אותנו לבסיס בשבת בבוקר התבאסתי אבל אמרתי לעצמי שלא נורא-יחגגו לי בבסיס. בטוח. הרי יומיים לפני היה יום הולדת למישו וחגגו לו. אפילו בלון לא קיבלתי. עזבו בלון- כפפה מנופחת לא קיבלתי. לא שרו לי יום הולדת . כלום. כולם היו באטרף ובהתעסקויות ואז כשהשמש סוף סוף עלתה היינו כל כך גמורים. אני לא באה בטענות. או אולי כן. אבל אני מבינה למה הכל קרה. אני פשוט מתבאסת.

 


 

באותו לילה שבין שבת לראשון הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי כל כך הרבה שינאה בוערת בי. בחיים לא הייתי מלאה בכל כך הרבה רגשות שליליים.


נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 26/8/2011 19:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מחרתיים יומולדת.

לא רוצה לחגוג, לא רוצה מתנות, לא רוצה חיבוקים, לא רוצה נשיקות, לא רוצה תשומת לב.

רוצה שקט, רוצה שלום, רוצה שלא יהיו פיצוצים, ויריות ופצועים והרוגים.

קחו את היומולדת הזו, קחו את הכל. תנו לי להיות בבסיס, לעשות את מה שהתגייסתי עבורו.

תנו לי להיות חלק מהגנת המדינה.

עד שאני יוצאת הביתה אני כבר לא רוצה להיות בבית. רוצה להיות עם הנשק שלי, עם האפוד, עם המחסנית בהכנס, בהיכון.

בהיכון להגנה. בהיכון לתקיפה.

נסערת. לא מצליחה לחייך בלי להרגיש אשמה. אשמה שאני בבית בעוד שחבריי סוגרים שבת בעוצר או בכוננות

אשמה שיש משפחות שקוברות את אהוביהם ואני חוגגת יומולדת.

כועסת.

כועסת שיש לנו בתוך המדינה כאלה שרוצים לפגוע בה. כועסת שיש מסביב למדינה רק אויבים ולא אוהבים

כועסת שיש מאות ואלפים שמפגינים על שטויות ושרוצים לקצץ מתקציב הבטחון בעוד אנחנו מותקפים.

אי אפשר לשכוח שאנחנו חיים בישראל ושאנחנו מוקפים באויבים ולא רק מוקפים-גם בתוכינו יש אויבים.

אי אפשר לדרוש לקצץ בתקציב שמגן עלינו.

מגיע לחיילים יותר.

יותר משכורת כל חודש. יותר ציוד ואוכל. פחות בלאי. יותר ת"ש.

כי הם (אנחנו) אלה שמגינים. ויום יום קמים לעבודה קשה. וגם אם לא כולם לוחמים או קרביים, עדיין כולם נחוצים ועושים עבודה חשובה.

מלאה כ"כ הרבה תסכולים וכעסים ועצב.

 

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 19/8/2011 18:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Elina ב-19/8/2011 19:41
 




אז אני קצת באויר. שזה גם אומר שחיי חזרו למסלולם- כי כנראה נועדתי להיות באויר לנצח.

אני משרתת עכשיו בחברון- עד אוקטובר כביכול. כי באוקטובר (כביכול) אני אמורה להתחיל הכנה לקצונה, אבל הרופא שלי לא מוכן להוציא לי כ.מ. או להוריד אותי לנחשון אז בינתיים (כמו שאמרתי) אני באויר.

אני במחלקה הכי שבוזה שיש. וזה לא שאני לא מנסה לתקן. הכנסתי פק"ל ערבי גיבוש, רק שהם לא רוצים גיבוש וחברה ונחמדות. הם מעדיפים להיות שבוזים ולריב ולהיות קקות אחד לשני. חכו. אתם עוד תראו. מחלקת רפואה תהפוך מהשבוזה ביותר לשמחה ומגובשת ביותר. עליי.

 

הגעתי הביתה אתמול. חטפתי צרחות על זה שאני ואחותי שמענו מוזיקה. משום מה זה לא הפתיע אותי.

והיום בבוקר כשהעיפו אותי מהבית-גם זה לא הפתיע אותי.

וזה שברגעים אלה יש צרחות- זה לא מפתיע אותי.

ואם יעיפו אותי שוב הערב-זה לא יפתיע אותי.

והחוסר הערכה שיש בבית הזה (ולאו דווקא כלפיי ) לא מפתיע אותי.

בקיצור, הבית הזה הוא די כמו המחלקה שלי- מלא עוינות ועוקצנות, ובעיקר- גורם לי לא לרצות חלק ממנה.

ההבדל פה- את המחלקה שלי אני אצליח לשנות, את המשפחה בחיים לא.

 

שתהיה שבת שלום!

אופטימיות זו הססמה!

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 12/8/2011 19:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של TheEvilSpiderPig ב-12/8/2011 19:15
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכלואה במערבולת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכלואה במערבולת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)