corazon ametrallado, por las balas de tu ausencia

עכשיו שחושבים על זה, להזיז את פסח בשבוע, ולהשאר עוד שבוע בשיקגו היה יכול לסדר המון דברים..

לא יודעת, אולי זה היה גורם למשהו ופותר כמה בעיות...

כ"כ מתגעגעת לשם.. ליופי, לאנשים, לאווירה, לשטויות, לפנקייקים של הבוקר=], להיות עם 2 הפסיכיות האלה באותו בית, לשיחות האלה בלילה, לחפירות לאולגה. אוף. כ"כ הרבה להתגעגע..!!

כשחזרתי, חשבתי שיהיה שונה, חשבתי שהיא הבינה, חשבתי שהיא הצליחה לחשוב בהיגיון, אפילו חשבתי שהיא תעשה משהו, שבוע שלא הייתי פה, והייתי כ"כ רחוק.. הייתי בטוחה שהיא "תנצל" את העובדה, ורציתי לחזור רק כדי לשמוע מה היה.

אבל לא. חזרתי, והכל הרבה יותר גרוע,והצביעות פה- בשמיים. הגועל נפש שיוצא ממנה, הרמה הנמוכה הזאת, שלא חשבתי שהיא מסוגלת להגיע אליה, מתנהגת כמו ילדה בת 5 שלא מוכנים לקנות לה את הבובה הזאת שהיא כ"כ רוצה.

אני כבר לא מבינה אותה, בהתחלה עוד הבנתי, עוד כאב לי.. אבל עכשיו, עכשיו מגעיל אותי לראות אותה, מגעיל אותי לשמוע עליה, זה כבר לא היא שנעלבת, שכועסת, היא איכזבה אותי בצורה הכי קשה שחברה יכולה לאכזב, ואם היא באמת הייתה חברה, כל זה לא היה קורה..

פוסט הבא, פוסט תמונות, מבטיחה.