corazon ametrallado, por las balas de tu ausencia

שיר

אני לא צריכה להגיד יותר מידי, כי את יכולה לקרוא אותי, ולדעת בידיוק מה אני יגיד על הכל..

את יודעת מה אני מרגישה, מה עובר עליי, יותר מכל אחד אחר, יותר מאלה שאמורים לדעת..

כאילו.. תחשבי, הכרתי אותך יומיים, וישר נשארתי לישון אצלך יומיים, אירגנו מסיבות מוטרפות מהתחת, והיה הכי צחוקים שאפשר.

כאילו, את אחד האנשים היחידים שאני יכולה לבוא ובכות אצלם כמה שנמאס, כמה שאי אפשר יותר, כמה שאני עומדת להשבר וכמה שאני לא יכולה להמשיך..

ואת תמיד שם בשביל להרים אותי למעלה, ולהראות לי שתמיד יש למה להמשיך, למה להלחם נגד הכל, שם כדי להרים אותי כדי שאני לא יפול וישבר..

אז לפני שאת חושבת משהו רע על עצמך, תחשבי מה אני הייתי אומרת עלייך, וכמו שאת ידעת לסבול את הבכי שלי ברגעים הכי קשים שלי ואת העצבים שלי והכל, אני תמיד יהיה לכל דבר הכי קטן שתצטרכי!!!!!!!! גם אם רק נשברה לך ציפורן!:P

אוהבת הכי הכי הכי שבעולם!!!

אני

 עריכה: 14:17

 זה כבר מתחיל להיות מוזר

12:12

13:13

14:14

ושלא נדבר על הימים האחרונים, ושיקגו בכלל...

עכשיו שחושבים על זה, להזיז את פסח בשבוע, ולהשאר עוד שבוע בשיקגו היה יכול לסדר המון דברים..

לא יודעת, אולי זה היה גורם למשהו ופותר כמה בעיות...

כ"כ מתגעגעת לשם.. ליופי, לאנשים, לאווירה, לשטויות, לפנקייקים של הבוקר=], להיות עם 2 הפסיכיות האלה באותו בית, לשיחות האלה בלילה, לחפירות לאולגה. אוף. כ"כ הרבה להתגעגע..!!

כשחזרתי, חשבתי שיהיה שונה, חשבתי שהיא הבינה, חשבתי שהיא הצליחה לחשוב בהיגיון, אפילו חשבתי שהיא תעשה משהו, שבוע שלא הייתי פה, והייתי כ"כ רחוק.. הייתי בטוחה שהיא "תנצל" את העובדה, ורציתי לחזור רק כדי לשמוע מה היה.

אבל לא. חזרתי, והכל הרבה יותר גרוע,והצביעות פה- בשמיים. הגועל נפש שיוצא ממנה, הרמה הנמוכה הזאת, שלא חשבתי שהיא מסוגלת להגיע אליה, מתנהגת כמו ילדה בת 5 שלא מוכנים לקנות לה את הבובה הזאת שהיא כ"כ רוצה.

אני כבר לא מבינה אותה, בהתחלה עוד הבנתי, עוד כאב לי.. אבל עכשיו, עכשיו מגעיל אותי לראות אותה, מגעיל אותי לשמוע עליה, זה כבר לא היא שנעלבת, שכועסת, היא איכזבה אותי בצורה הכי קשה שחברה יכולה לאכזב, ואם היא באמת הייתה חברה, כל זה לא היה קורה..

פוסט הבא, פוסט תמונות, מבטיחה.

אוקיי, שיקגו אה?
מדהים פה בצורה הכי הזויה שיש. כ"כ יפה פה, שזה קשה להבין, אני נמצאת שמונה שעות הפרש מהבית בזמנים, וזה כ"כ מוזר, אבל כיף פה כ"כ. צריך לראות כדי להבין..
הקשרים שנוצרו פה, ההתנהגות שהשתנה, השינוי הזה.. כ"כ קשה, אבל כ"כ בלתי ניתן להפסקה..
אנשים, אני מתגעגעת אבל ממש כיף, לפעמים אני יושבת וחושבת על כמה שכיף פה, ועל כמה שיהיה קשה להפרד פה מכולם, ולחזור הביתה, לשגרה היומיומית הזאת..  בצפר, מבחנים ועוד שטויות למינהם.. ועדיין, אני לפעמים מוצאת את עצמי, כ"כ מתגעגעת ורוצה לחזור הביתה.. להיות אתכם..

אני, שמתגעגעת אליכם, ורק רוצה לחזור ולספר לך ולהראות לך תמונות..