הרגעים הגדולים ביותר בחיים אינם הרועשים ביותר, אלא השעות הכי שקטות.

לו רק יכולתי לפתוח לך את הלב ולנבור בו, הייתי עושה את זה.

לו רק יכולתי לשמוע את המחשבות האמיתיות שלך, הייתי רוצה להקשיב להן.

לו רק יכולתי להמשיך הלאה, הייתי עושה את זה. באמת.

אבל אני לא ממש יכולה. וזה תקוע לי כמו עצם בגרון.

לו רק יכולתי לפתוח את מגירות ליבי, הייתי יודעת מה אני רוצה.

לו רק יכולתי להקשיב לנשימותי, הייתי יודעת שמשהו אצלי לא כשורה.

לו רק יכולתי לנחם את עצמי, הייתי אדם שלוו יותר.

אבל אני לא ממש יכולה. וזה עדין תקוע לי כמו עצם בגרון.

לו רק יכולתי לראות את הצדדים היפים שבדבר, החיים שלי היו טובים יותר.

לו רק יכולתי לייחס חשיבות לטוב ולא לרע, הייתי אדם אופטימי יותר.

לו רק הייתי פחות ביקורתית כלפי עצמי, אולי הייתי מצליחה לעשות דברים טוב יותר.

אבל אני לא ממש יכולה.

לו רק יכולתי להסתכל אחורה במנהרת הזמן ולא להתחרט על מה שקרה, יכולתי לחיות בשלום עם עצמי.

לו רק יכולתי למנוע מעצמי כ"כ הרבה דברים שעשיתי, אולי הייתי אדם אחר.

לו רק יכולתי..