הרגעים הגדולים ביותר בחיים אינם הרועשים ביותר, אלא השעות הכי שקטות.

כמה שהמין האנושי יכול להיות מפגר, זה מדהים.

בנים חושבים שבנות מפגרות, בנות חושבות שבנים מפגרים. טיפשי כ"כ.

מה שבאמת מצחיק, שאף אחד מהמינים לא באמת טיפש, שניהם למען האמת מאוד חכמים.

כל מין יודע לשחק בקלפים שלו יפה מאוד. באופן דיי מרשים הייתי אומרת.

פשוט מין נוכל.

שחקנים מלוכלכים זה מה שאנחנו. מלוכלכים מאוד.

כל מה שמעניין אותנו זה סקס וכסף. מרשים. מרשים מאוד.

לא שיש לי בעיה עם זה חס וחלילה, זה פשוט סתם מצחיק אותי. אה כן, והגשמה עצמית. גם לזה אנחנו שואפים, בין היתר.

למה כל דבר צריך להיות ברמזים?

למה בנאדם לא יכול להיות ישיר, לבוא ולהגיד.. בלה בלה בלה בלה.

הכל צריך להיות ברמזים. כאילו אני נמצאת באיזה סיפור קצר ויש 100 רמזים מטרימים, אבל הפואנטה שלי הסיפור לא באמת מגיעה.

בנים מפגרים.

החיים זורמים בקצב ואני שמחה שזה קורה.

ממשיכים הלאה.

Life goes on.

רק כי אני יודעת שאתה סטוקר מטורף שלי,

עדן אני חולה עליך 3>

אני בהלם מעצמי. הלם טוב. ברמת ה-טואוב.

כבר לא אכפת לי. כאילו, אולי קצת, אבל ממש קצת.

לא אכפת לי ממנו יותר. מדהים.

כבר שבועיים שאני לא חולמת עליו.

שבועיים שאני לא בורחת מהמציאות ע"י גורמים חיצוניים.

שבועיים שלמים.

גאווה.

לא מפריע לי להסתכל על תמונות שלו, לא מפריע, לא מזיז.

התקדמתי הלאה.

אני גאה בעצמי.

הצלחתי לעשות את זה, אני מאושרת.

אנחנו כמעט חודשיים לא ביחד ואשכרה טוב לי עם זה. חשבתי שאני בחיים לא אעבור את זה.

שאני לא אשכח אותו.

שאני אשכח אותנו.

אני לא שוכחת. זה אצלי בזיכרון, אבל השמעות של זה כ"כ ירדה מבחינתי.

החיים כ"כ לא מתוכננים שזה מדהים.

סופסוף אני יכולה לסיים פוסט עם חיוך על הפנים ולהכריז ש.. הכל בסדר (: