פרק ראשון.....
מקווה שתאהבו....
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נפלתי... במה נתקעתי? אה,זאת סתם אבן...
או שאולי לא?! הי! זאת ידית! ברצפה בחצר?!
אני יודעת שגיל 13 זה לא ממש גיל שעדיין מסתקרנים מכל דבר כמו בגיל קטן יותר... אבל אני הייתי מסוקרנת.. אפילו מאוד...
אוי! בכלל לא הצגתי את עצמי!
אני עדי,אני בת 13. יש לי עייניים כחולות ושיער שטני גולש. אני רזה ועורי שחום מהשתזפות.
אני גרה בת"א והורי גרושים.
בדרך-כלל אני גרה עצל אמא שלי אבל פעם בשבועיים אני נוסעת לסופ"ש אצל אבא שלי ושם.... שם מתחיל כל הסיפור.....
טוב,אז איפה היינו?
אז לחצתי על הידית ונפתח פתח באדמה. בתוכו היה סולם.
תמיד פחדתי מסולמות. כי פעם נפלתי מסולם ופתחתי את היד ומאז יש לי צלקת.
הסתקלתי על הצלקת,מתלבטת אם לרדת או לא. החלטתי שהסקרנות גדולה מדי וירדתי למטה במהירות. רק לא להיות יותר על הסולם.
כשהגעתי למטה גיליתי חדר גדול צבוע כולו בלבן והרצפה כבר התחילה להתקלף. בחר לא היה כלום חוץ משולחן, כיסא וספרים, הרבה ספרים. ליד השולחן ישבה מישהי.... "מי זאת?!" חשבתי לעצמי "היי זאת ליאור החברה של אבא! מה היא עושה פה?!"
נדחפתי מאחורי אחד מארונות הספרים, כי אולי היא עושה משהו שאבא יודע ממנו וזה יכול להיות ממש פדיחה אם היא תגלה אותי פה.....
פתאום הפלאפון שלה התחיל לצלצל. הוא צילצל בצלצול שאבא הקליט לה... באותו הרגע ידעתי שאני יגלה אם הוא יודע מזה או לא....
"ממי" היא ענתה "תקשיב,אני לא יכולה לדבר עכשיו. אני בכביש בדרך לעבודה ואם יתפסו אותי בלי דיבורית אני מתה!"
הבנתי שהוא לא יודע מזה...
הייתי חייבת לעשות משהו! לא יכלתי לערב את אבא.... הוא אוהב את ליאור.... הוא לא היה מאמין לי...
בעצם,גם עכשיו הוא עדין לא יודע מזה! והוא וליאור כבר נשואים! טוב,לא חשוב...
הייתי צריכה לעשות זאת לבד...
שלפתי בשקט את אחד הספרים, הוא היה מתקלף וישן אבל הצבע שלו- צהוב חזק עדיין נראה בבירור, כאילו זה ספר מכושף.
"רון כהן" היה כתוב שם "בן 37 אב לשלושה ילדים שניים מהם מיוחדים-גרוש"
באותו הרגע הייתי ממש מסוקרנת.... שלפתי ספר אחר ספר,כל אחד צבעוני,בוהק,אבל ישן. בכולם היה כתוב בעמוד הראשון שם של מישהו,גילו,מספר ילדיו ולכל אחד היה מספר ילדים מיוחדים.... לא הבנתי מזה המיוחדים הזה!!
שלפתי עוד ספר... הוא היה בצבע סגול.
"דן יענקובוביץ',בן 38 אב לילדה אחת מיוחדת,מתגורר בת"א-גרוש"
"הי זה אבא!!" השתדלתי לא לצעוק "הילדה,זאת אני!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
המשך בפרק הבא
מקווה שאהבתם. תגיבו=]
דרך-אגב: עדי, שום דבר לא אישי... כתבתי את הסיפור די מזמן....
אל תתיחסי לשם....
אותו דבר סמיילי,רק שעדיין לא רואים את השם שלה כאן...
מי שרוצה להיות בקבועים שלי שיגיד לי... כשיהיו מספיק ילדים שרוצים אני יפתח רשימה כזאת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעם-הסיפור ה(לא כ"כ)אמיתי