אני עייפה מלדבר כל פעם על אותו דבר,להזכר באותו דבר,להרגיש אותו דבר.
נמאס לי מאותם הבעות פנים קרות ועייפות שמנסות לחייך כשמישהו פונה אליי.
אני רוצה לישון,בלי חלומות, בלי להתעורר בפרצוף של "למה לעזאזעל חלמתי על זה?"
רק אני והשמיכה וקפה בבוקר בצהרים ובערב,בלי דאגות בלי חובות בלי ציפיות.
להיות בלי אף אחד בדירה ורק להקשיב לרוח והגשם בחוץ.
להתגעגע לקיץ ולדעת שהשנה הוא יהיה שונה.
להתחיל לדבר אחרת לחשוב אחרת להרגיש אחרת.
כמו שגוף בגוף נוגע
זה לא אותו דבר
כמו לחזור הביתה מהגשם של החוץ
זה לא אותו דבר
כמו לצרוח פנימה
שזה לא אותו דבר
זה לא אותו דבר
כמו להציל את אמא
זה לא אותו דבר
מלבד הגעגוע
למשהו רגוע
לשיר מהעבר הלא רחוק
שכל האנשים
שרים אותו ביחד
עד שנעלם הפחד
טוב לנו כל כך
לישון עכשיו
ביחד
כמו מים שנוזלים מהתקרה
זה לא אותו דבר
האהבה שלנו שהתקררה
זה לא אותו דבר
להשתכר ולעשות שטויות
בחתונה של אחותך
זה לא אותו דבר
כמו לשחרר דמעה
זה לא אותו דבר
מלבד הגעגוע
למשהו רגוע
לשיר מהעבר הלא רחוק
שכל האנשים
שרים אותו ביחד
עד שנעלם הפחד
טוב לנו כל כך לישון עכשיו
ביחד
זה לא אותו דבר
כמו שלימדו אותנו
כמו בספר שקראנו
כשעוד היינו ילדים טובים
עכשיו העצבים
עולים לנו לראש
וזה הזמן לדרוש
את כל מה שנראה שלנו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
