[בחיי שנמאס לי לכתוב אלייך פוסטים]

אתה לא חלק מהחיים שלי,אז איך יש לך את החוצפה להבוא ולהחליט החלטות במקומי?

יש לי ערכים מסוימים,והם באים לפני הכל.

באיזו חוצפה אתה מצפה ממני לעזוב את כל זה ולרוץ אלייך על ארבע כשאתה מתקשר?

שאלת,עניתי.

אמרתי לא,אני לא מבינה למה אתה כל כך מתעקש לבנות אליי דברים כשאתה יודע שלא יצא מזה כלום.

זה כמו לירות לעצמך ברגל כבר עכשיו.

אם היית מכיר אותי טיפה "יותר טוב" מעכשיו אני בטוחה שלא היית מעיז להגיד לי דברים שאתה אומר ,שלא היית חונק אותי ונותן לי אוויר לפחות לשבוע שלם.

יומיים עברו,פאקינ' יומיים ואתה אני מדגישה אתה מרגיש כאילו עבר כבר חודש,אני מרגישה כאילו אני עוד שנייה נחנקת.

אני רוצה שתצא לי מהחיים,שתפסיק להוכיח לי דברים שלא אמרתי כדי שאני אוכל לחיות כמו שאני רוצה.

אני מקווה שזה הפוסט האחרון שלי אלייך

להתראות.