התפגרתי,סופית.

אני כל כך לא רוצה שהזמן יעבור שזה מפחיד אותי בכלל לחשוב על זה,אבל מצד שני השבוע הזה עובר כל כך לאט כאילו שהזמן לא זז.

עוד פחות מחודש אני יהיה בת 16,פאקינ 16. עוד לא התרגלתי להיות בת 15 וכבר עברה שנה שלמה?

ככול שעוברת עוד שנה אני פוחדת עוד יותר שאולי אפספס משהו חשוב.

ונמאס לי להיות עייפה כל הזמן,ונמאס לי לקחת תרופות.

נמאס לי מבית ספר ושצריך לחשוב קדימה.

אני שונאת לחשוב מציאותי,אני סתם חייה בסרט

וכשהוא יגמר לא יהיה עוד במאי ולא יהיו עוד שחקנים ולא יהיו עוד ניצבים משמעותיים, ואני אפסיק לחלום.

אפול למציאות הנורא ואתפגר בסטייל.

"You see things and you say"Why?"

 But I dream things that never were, and I say "Why not?"

George Bernard Shaw