אכלתי. יותר ממה שאני אמורה לאכול.
יותר מדיי.
הרגשתי שמנה.
הרגשתי מושפלת.
אני מרגישה עלובה
אפסית
מטומטמת.
ובעיקר שמנה.
אז הלכתי לשירותים ניסתי להקיא. יותר מדיי פעמים לא הצלחתי, הגרון קצת נפצע אבל נתגבר.
נעלה לקומה העליונה ניקח את המברשת שיניים נדחוף אותה פעם פעמיים שלושה, עד שבסוף נצליח.
הצלחתי
אבל קצת. כל כך רציתי יותר.
בא לי סיגריה.
אבל אין.
בא לי להיות רזה.
אבל צריך לעבוד.
אז הקאתי, פעם ראשונה. כי נמאס. פשוט נמאס כל פעם לרדת קילו מסכן, ולעלות אותו חזרה בגלל עצמי. לא בגלל אף אחד אחר.
אז זה הפיתרון?
כל פעם בולמוס, כל פעם לאכול יותר מדיי ואז לרוץ למברשת שיניים לחפש באינטרנט דרך להקל על ההקאה, ולעשות את זה?
כזאת חסרת שליטה.
נמאס לי.
אעלק רקדנית.
רקדנים הם לא שמנים.
אז זהו?
עכשיו אני מופרעת? מופרעת אכילה? כי הקאתי?
כן בטח, בחלומות שלי. מופרעת אכילה ששוקלת 80 קילו. אין דבר כזה.
למרות שזה בראש.
אני רוצה להיות רזה ועם ל כך הרבה אוכל וכל כך הרבה נפילות זה בלתי אפשרי.
עריכה: 3-11-08
שקילה מטומטת 83.9 טוב למה ציפתי אחרי השישי שבת הנוראים שעברו עליי?
כן כן זאת עוד עריכה- 4.11
שקילת בוקר קצת יותר אופטימית - 82.7
מתפללת שזה רק ירד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Beautiful cow.