כל פעם מחדש, אני קצת מצליחה.
כל פעם מחדש, אני הורסת לעצמי.
כל פעם מחדש, אני נשברת.
כל פעם מחדש, אני נגמרת מבפנים.
אבל הפעם הבטחתי לעצמי שאני לא אהרוס, לא אשבר, ולא אגמר מבפנים אך ורק אצליח.
אני כזאת גרועה, אני לא יכולה להגיד שהיה לי בולמוס כי זה היה לגמרי אשמתי והתקף אוכל שאני חשבתי שאני אצליח להתגבר עליו בעזרת הקאה.
אז היה , כל כך הרבה אוכל, כל כך הרבה מתוק.
ניסתי כל כך הרבה פעמים להקיא. כלום אבל כלום לא יצא.
עכישו כל הזבל נשאר בתוכי.
פרה מטומטמת שמנה מכוערת.
אני שונאת את עצמי.
אני מיואשת אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי. לא יודעת.
כל פעם הסוף שבוע הזה שאני כל כך מצפה לו הורס אותי מהבחינה הזו.
אני שבורה, גמורה, ולא מבינה למה. למה זה קורה?
בגלל ההתקף המפגר הזה אני יעשה עכשיו שבועיים דיאטה ללא פחממות.
אם אני אצליח למצוא את הקישור שפעם מצאתי לדיאטה הזו.
עזרה?