יש לי הפרעה. ששמה הפרעת אכילה.
רק עכשיו אני מסכימה לקבל אותה ולהתנהג אליה יפה.
רק עכשיו אני קולטת שאני חלק מהמעגל הזה של הרדיפה אחרי משהו שאולי לעולם לא אמצא.
אני רק רוצה לקחת אותה לצד הטוב, לצד שבו היא יכולה לעזור לי, לצד שבו אני אוכל להשיג דברים באמצעותה.
כי ההפרעה הזאת היא מסובכת. מצד אחד היא יכולה באמת לגרום לי להשיג את מה שאני כל כך מייחלת לו.
הרזון הזה, הדמות הזאת שנמצאת בסוף התהליך שאני רוצה להיות שווה לה. להיות זהה לה. אבל מצד שני,
כל מה שהיא גורמת לי לעושת עכשיו זה רק להתרחק מהמטרה, מהדמות הזו.
היא גורמת לי בזמן האחרון לרק רע. אז מעכשיו. אני רוצה לראות בה רק את הצד הטוב.

הימים האחרונים גורמים לי רק להתרחק מהמטרה שלי, להתרחק ממה שאני כל כך רוצה. הימים האחרונים היו מזעזעים, מפחידים רמה חדשה שלא הכרתי.
אני מפחחדת להישקל, אני מפחדת לראות את גזר הדין שאני מייחסת לו חשיבות גדולה. אולי גדולה מדיי?
כתוצאה מכל מה שעובר עליי בימים האחרונים פצחתי בשיטה חדשה.
סקרסדייל.
ללא פחמימות.
אני לא אשבר. אני לא אפסיק,ואני לא אהיה אפסית מוחלטת שלא יכולה להשתלט על עצמה.
היא נעלמה מהגוף שלי,
היא נעלמה מהנשמה שלי.
היא לא פה.
אני אעלה על המשקל בעוד כשבועיים תאריך מדויק, 9.12.08
קשה לי להאמין שאני מלא אתפתה באמצע ואעלה על המשקל, בכל מקרה. כרגע הדבר הזה נטול בפחד רב מדיי.
מהיום, ספירת קלוריות,קשיחות,והצלחה.
יש לי היום מופע,עולה על במה פעם ראשונה מאז ה1.7 . אני מאוד מקווה לבלוט בצורה טובה, אחרי מחמאות רבות מצד המורה,
"קשה להוריד ממך את העיניים, את פשוט מרגשת" אני מרגישה שאני צריכה למלא ציפיות רבות וזה דווקא מוצא חן בעיניי.
אני מקווה לבלוט, אבל לא בגלל שאני השמנה, ולא בגלל שאני הגבוה, או הגדולה.
בגלל שאני טובה, מוצלחת,מרגשת.
הלוואי.
תודה לאל שיש לי את המקום הזה, תודה שיש אותכן ואת התגובות המחזקות שלכן. תודה.