| 1/2009
 התרשמותי מהתחרות 'סיפורים עם סוף מפתיע'
איזה כיף התחרות הזו...
טוב, אני חייב להגיד שמזמן לא כתבתי פה. למעשה, מעולם לא כתבתי פה. החלטתי, בעקבות ההשתתפות שלי בתחרות הכתיבה של מעריב לנוער, לכתוב עוד קצת על התחרות מההתרשמות שלי. דרך אגב, אני ממליץ לקרוא את הסיפורים ששלחתי לתחרות הרבה יותר מאת הקטע הזה. זה ניתוב זמן יותר יעיל.
שמעתי על התחרות בהתחלה ממישהי שסיפרה לכולנו בחוג כתיבה יוצרת באני משתתף בו על התחרות והמליצה לנו לנסות. תודה, טס!
3(:
בכל מקרה, יום לאחר מכן גלשתי לי אל ישראבלוג, מצאתי את התחרות ומייד ניסיתי לכתוב סיפור לזה. זה לא הצליח. נסיתי כל מיני הרפתקאות בטיול שאני ומשפחתי עשינו בהודו במשך שנתיים, עברתי על כל הסיפורים\שירים\קטעים\ברבורים וכאלה שאי-פעם העלתי על הכתב ולבסוף מצאתי את הסצינה היחידה שאי-פעם כתבתי לתסריט היחיד שאי-פעם כתבתי. זה לא פלא, התחלתי לכתוב אותו לפני עשרה ימים.
חזרה לנושא. את הסיפור כתבתי והעלתי בתור 'אל תוך לוע הדרקון'. כשסיפרתי לכמה אנשים על הסיפור כדי לקבל ביקורת, הם בעיקר העידו על מידת ההפתעה הנמוכה והצפיות הבלתי מתוכננת ביסוד העלילה. על כן שינסתי מותני והפכתי את אחד השירים הפחות מוצלחים שלי לסיפור. בעיקר מפני שהוא היה באנגלית, הוא היה לא משהו, היה לו רק פזמון, אבל כבר הלחנתי אותו.
thirty three, yellow cars on the road
it's just something that you can't miss
thirty three, yellow cars on the road
it's just something out of reality.
אני אהבתי יותר את הסיפור השני כי יכולתי להתחבר הרבה יותר טוב לדמות שלו מאשר לדמות של הילד שיודע לעוף, מאוהב בסתר במישהי וחסר אישיות כמעט לגמרי. בלב שלם העלתי גם אותו.
עכשיו אני שמעתי על התחרות הזאת רק חמישה ימים לפני שהיא הסתיימה. היא עדיין לא הסתיימה, זה קורה היום בחצות, אבל הספקתי לקרוא תגובות, לקרוא כמה סיפורים ולהתרשם עמוקום מרמת היצירתיות והכתיבה של הנוער הישראלי. הייתי בטוח שהיא נמוכה בהרבה.
נכון שהיו שם כמה סיפורים שלא הצלחתי להבין מתי הם התחילו, נכון שהיו סיפורים שנגמרו במשפט אחד מפתיע, שזה, אני חייב לציין, הורס את כל הכיף בלקרוא סיפור לדעתי, אבל יש בערך ארבע-מאות שיקורי טרקבק, וזה הרבה.
ואני מרגיש שכל מי שכתב עבד על הסיפור שלו הרבה מאוד זמן, שזה יפהפה. ועכשיו, אני רוצה לגשת לכמה תופעות שראיתי במספר סיפורים בדרכם אל הסיפור המפתיע האידיאלי.
קודם כל, יש את הסיפורים המעולים. אני מכיר כל מיני סופרים שמנסים לקחת נושאים כבדים כדי להשקיע את הקורא. לפעמים זה עובד, לפעמים זה מעיק. לא כאן הפואנטה. ראיתי את המוח שלכם עובד ומוציא סיפורים איכותיים בעלילות הגיוניות שלא מחייבות שיתוף לסביות, קשרי אהבה, מחלות סופניות ודכאון. וזה באמת מרשים.
אחר כך היו הסיפורים שנראו שהסופרים שלהם השתדלו אבל איכשהו משהו לא יצא בהם טוב. זה היה חלק קטן בסיפורים, אבל כמו הסיפור הראשון שלי, לרובם מרכיב ההפתעה התפקשש. וחבל לי עליהם.
יש חלק של סיפורים שמוגדרים כ'מצוצים מהאצבע'. זה חלק ניכר מהסיפורים שבהם מי שכתב פשוט לקח נושא וקיווה לזכות. כנראה שיש עוד מישהו בעולם שהיה מוכן לכתוב משהו לא כדי להתגאות בסיפור אלא בשביל הספרים. אני קצת מזה וקצת מזה. אבל אני מתגאה בסיפורים שלי, מה שמעיד על סופר שפתוח לקהילה. כי אני יודע שיש סופרים שמתחבאים כי הם מתעבים את יצירותיהם, ובדרך כלל הסיפורים שלהם הם יוצאים מהכלל. טוב, זה תלוי.
והחלק האחרון, שהכניס אותי באמת לסוג של תדהמה, היה החלק עם הפאנץ'-ליין. מה זה אומר - סופרים שמחליטים לקחת קטע שהם מאוד אוהבים, שיצא להם מאוד טוב, ולהכניס בסופו משפט מחץ, שרק בו אתה מופתע. הוא חולה בסרטן? מה? זה היה הבעל שלה? רגע - פתאום חטפו אותם חיזרים?!
אין לי בעיה עם הסוג הזה, ובלבד שזה לא יהיה משפט, ושיהיה לזה קשר עלילתי. משפט? זה בהחלט נראה כאילו רציתם להכניס את הסיפור אבל הייתם חייבים משהו מפתיע בו. להכניס ריבוע את תוך עיגול: אתם חייבים לעגל את הדפנות.
והאמת - זה נותן קצת צפייה ואכזבה. אתה קורא סיפור מתח עלילתי, מלא הרפתקאות וכזה, ובסוף, כדי שזה יהיה מפתיע, אתם כותבים שכל זה היה חלום והכל בסדר. אחרי סיפור כזה מתחשק לי לגנוח "למה לעזאזל קראתי את הסיפור הזה?!"
לפני שאני מסיים, אני רוצה להתנצל אם החיוך שעל שפתיי והרצון שלי להמריץ סופרים צעירים כמוני לא ניבט בכתיבה שלי. הייתי חייב לנסות לגרום לכם - הסופרים - את הביקורת הבסיסית שהוצאתי מהתחרות. אולי היו כאן סיפורים שהיו זוכים לפרס נובל לספרות בתנאים מתאימים, אולי, ואני לא אומר שהסיפורים שלי מושלמים, גם לי יש את הנטייה לרצות סיפור מושלם אבל להוציא סיפור שיוכל היה להיות יותר, אבל לכולנו יש קצת מזה.
זהו. אני מקווה שאזכה, ואני מקווה שכולנו נזכה לתחרות מופלאה. דרך אגב, ראיתי שיש תחרות חדשה למבוגרים 'כנגד כל הסיכויים'. יש לי סיפור מצויין לשם, אז תנו לי כמה ימים ואכתוב אותו.זה סיפור שבאמת קרה, מהטיול שלי עם משפחתי במזרח, אז יש למה לחכות!
עמית
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
