אני לא יודעת מה עושה לי את זה, זה שנשאר מעט זמן או זה שכולם אומרים לי "יאללה נועה, פוש אחרון" אבל פשוט אין לי כוח יותר ללמוד.

אין לי את הכוחות לפוש האחרון הזה!

אין את הכוחות לדחוק את עצמי בשביל לטחון עוד ועוד ועוד.

יחד עם זאת, עדיין מצליחה ללמוד, בטפטופים, פה קצת, שם קצת, מקווה שזה יספיק, שהפחד שלי שכל מה שעבדתי בשבילו בחודשיים האחרונים לא יהרס, שאני לא אכשל!

פעם שעברה שעשיתי פסיכומטרי, היה לי חבר, מישהו שידחוף אותי ללמוד ואני אשחד אותו בסקס בשביל שאני לא אלמד. הפעם אין לי את מי לשחד, יש לי רק את עצמי, לדחוף את עצמי.

עוד פחות משבוע זה נגמר, ואני חוזרת לחיים נורמלים, פחות או יותר. עבודה עבודה ו.. עבודה.

נראה לי שאסף צודק, נראה לי שההגדרה שלי לחיים שגויה. יש לי חיים, יש לי הרבה חיים, יש לי חברים שמתקשרים אליי, חברות לצאת איתן, עבודה. זה חיים, אני פשוט מגדירה את זה מעט שונה.

זה כמו שהייתי בצבא, וכולם אמרו לי , שתשתחררי תתחילי לחיות, או סוף ביה"ס, או סוף הש"ש, חיים מסמלים לי חופש, חופש לעשות כל מה שבא לי בכל רגע נתון, אם בא לי עכשיו לעלות לגג ולהשתזף אז אני אוכל, אם היו לי חיים. אם לא הייתי צריכה ללמוד או ללכת לעבודה.

צריכה לשנות את ההגדרה שלי לחיים.