אתמול היה יום ההולדת שלי, מלא ברכות מאנשים טובים והרבה תשומת לב, אך זו לא הסיבה שבגללה אני מרגישה נאהבת, הסיבה היא דווקא תוכן הברכות האלה, משום מה אנשים מרגישים פתוחים בימי הולדת ומוכנים לשתף את כל מה שהם מרגישים כלפיך, וזה נהדר!

גיליתי שאני מגניבה מסתבר =) ושאני כיפית ושמגיע לי מישהו מגניב יותר ממי שאני חושבת עליו, שזה גם נחמד לדעת אבל לא כ"כ עוזר במצבי...

אז כיף לי =)

היום חגגתי עם בזה, החבר הכי טוב שלי, יומולדת לשנינו, לו יש מחר, היינו בסופרלנד, בנאפיס ובסינמה סיטי בראשון, מדהים שם!! בכנות, יכולתי לגור שם! לחיות שם!

היה ממש כיף, חברים טובים הצטרפו גם כאלה שלא ראיתי הרבה זמן, היה ממש כיף לראות אותם.

עכשיו אחזור רגע לאסף, הוא מבלבל אותי, נורא. ולא בא לי להיות מבולבלת, אני כל הזמן מנסה למצוא סיבות, ללמה זה קורה, כל סיבה חוץ מהסיבה שזה פשוט קורה, ואני צריכה להתמודד עם זה, או לעזוב את זה או משהו עם זה.

אני לא מבינה בנים, בכנות, אנחנו, הבנות זה קל! עם קורה משהו מעניין בחיינו אז כל החברות מעודכנות, תמיד! אני לא מבינה למה הבנים לא משתפים. זה קצת פוגע לפגוש חבר טוב של ידיד שיש לך סוג של קטע איתו ולגלות שהוא לא יודע דבר עלייך, מה זה אומר לגבייך, מה זה אומר לגבי כל המחשבות שעברו, כל הניתוחים לגביי איך הוא מרגיש וכל הדברים שקרו?!

אני אשמח למצוא מישהו שיהיה מוכן להסביר לי את ההגיון בדבר, רגע אחד לנשק ולחבק אותי, להגיד לי שאני מדהימה ושהוא חיכה לזה המון המון זמן וכל כך כיף שזה קורה, רגע שני להלחץ מהכל, לנתח עד הטיפה האחרונה ולהגיע למסקנה שלא נתחתן אז אין טעם להתחיל כלום, רגע אחד לדבר איתי בטלפון, להתגעגע אליי ולבוא אליי לדבר, ולנשק אותי שוב, לשבת מכורבלים ולצפות בזריחה, לישון יחד ולתת נשיקת בוקר טוב לפני שצחצנו שיניים, רגע שני שוב להתהפך, לחשוב על זה שהוא הולך ללמוד בחול ואני הולכת לטייל לחצי שנה, ששום דבר לא יקרה ביננו ואם יקרה אז הוא יפגע בי וחבל, רגע אחד לבוא לחגוג איתי יומולדת , לתת לי חיבוק חם ואוהב וללטף לי את היד כל הערב, ולמחרת לדחות עבודה כדי לבוא לשבת איתי לארוחת צהריים, הפעם בלי נשיקות ובלי כירבולים, אבל רגש נמצא, ומחכה לראות מה יהיה ברגע השני, שהוא ינתח את היום ואתמול יותר מדי שוב, ויגיע שוב למסקנה שזה פשוט לא יקרה! מובן לחלוטין למה אני מבולבלת, ועם כל זה יש לי עוד את הקונפליקט הפנימי של למה אני עושה את כל זה, מה הרגשות שלי כלפיו? מה אני בעצם רוצה מכל הקשר הזה?! בקיצור, טיפה מבולבלת, בצדק, ונמאס!

לא רוצה להיות מבולבלת, כיף לי עכשיו, ככה! נאהבת בעקבות היומולדת שלי, וזה עוד לא נגמר =)

יש אנשים מדהימים בחיי ואני מאושרת על כך!

מאחלת לכולכם את זה!

אתמול נפל לי האסימון

עכשיו אני מבינה למה אני נזכרת באקס שלי הרבה לאחרונה, הכל בגלל החבר החדש של אחותי הקטנה.

הוא פשוט גורם לי לחשוב על כמה האקס שלי היה מחבב אותו וכמה הם בעצם מאוד דומים באישיות, וזה משמח אותי, כי האקס היה אחלה, ואני שמחה שלאחותי יש בחור אחלה.

וזה גם משמח אותי כי זה כבר לא גורם לי לחשוב שאני מתגעגעת אליו, כי אני לא, אני יודעת שאני לא..

עכשיו הכל ברור לי.

מחר זה נגמר, אחרי חודשיים וחצי של חוסר חיים וחרישה, מחר הפסיכומטרי.

כבר מעכשיו יש לי בחילה, אני לא יודעת מה זה, בביה"ס בחיים לא התרגשתי לפני מבחן, כנראה שאז לא קלטתי כמה זה חשוב וכמה זה יכול להשפיע על העתיד שלי ועל הסיכויים שלי להתקבל ללימודים שאני רוצה.

בימים אלו אני מסתובבת מבולבלת מהחיים, ממה הם רוצים ממני, לאן אני אמורה ללכת, והאם הסימנים שאני מקבלת הם באמת סימנים או שאני מפרשת אותם כסימנים כי אני מבלובלת.

הציעו לי לרכז ביקנעם, כשהייתי תיכוניסטית, זה כל מה שרציתי לעשות, זה היה הדבר האחד שהייתי בטוחה שאני הולכת לעשות בתור אדם בוגר, אבל ככל שהחיים שלי התקדמו התוכניות שלי השתנו, ועכשיו.. זה לא אפשרי שאני ארכז, כי זה לא מסתדר לי עם החיים. השאלה היא אם העולם שולח לי מסר ואומר לי שאני לא צריכה למהר עם התוכניות שלי, עם הרצון שלי ללמוד בבן גוריון שנה הבאה אחרי טיול בדרום אמריקה, שאומר לי שיש זמן, למרות שכל שאר העולם מעביר מדיי יום מסר שהחיים קצרים. האם אני באמת צריכה לקחת אוויר ולדחות? או מצד שני, אולי הוא בעצם מראה לי שהתקדמתי.. שהשתנתי, שאני כבר לא אותה ילדה בת 16 שכל מה שהיא רוצה לעשות בחיים האלה זה צופים, עם כל כמה שצופים זה פחות או יותר כל מה שאני, שזה מה שמגדיר אותי בצורה הכי טובה, כל אדם חדש שמכיר אותי בסופו של דבר, גם אם אני לא אומרת, מגדיר אותי כצופיפניקית. וזה באמת מי שאני, השאלה היא אם זה מה שאני צריכה לעשות.

ת'אמת, שבא לי.. אבל לא בא לי לדחות את הלימודים וזה לא הולך יחד. נראה לי שאני אדבוק בתוכנית שלי ופשוט אדריך שכבה בדימונה בזמן שאני אלמד. זה לא הכל, אבל זה גם לא כלום.

אוף, כ"כ בא לי כבר להגיע לינואר ולטוס ולהפסיק לחשוב על כל העתיד והחיים הבוגרים, הגעתי למסקנה שחיים בוגרים זה מבאס, זה מלא דאגות וסידורים וחרא!

רוצה לחזור לגיל 16!