סיפור ישן בשיר חדש

אוקי פרק 2!!

בבקשה תגיבו...

סיימתי את המקלחת והלכתי לישון...

ידעתי שהשבוע הולך להיות ארוך גם כי מתתי לקבל תשובה וגם כי סוף סוף

אני עוברת לתל אביב ואני גרה עם מאי וקרן הלכתי לישון עם חיוך דבלי...

לאחר שבוע:

נו אמא די זה לא אופר רק בגלל תעודה מסכנה ?? זה המורות מטומטמות את יודעת שזו לא אני"

"קרן זה לא מעניין אותי ממתי את מקבלת 50 המטמתיקה"

"אמאאני במצויינות ההקבצה הכי גבוהה זוכרת"קטעתי אותה

"ו-40 באנגלית?!!באנגלית 40 ועכשיו אל תקשקשי לי את בהקבצה ב' לא?או שהורידו אותך מאז?"

"לא זה המורה היא לא מלמדת...."

"לא מעניין אותי עד שהציונים שלך לא יעלו את עוברת לגור עם מאי ועדי מזל שאני יכולה לעצור את זה עכשיו!"

"מה??? לא את הגזמת תיכננו את זה מזמן...אני מבטיחה לשפר את הציונים!!"

"לא אני אמרתי לא ואני בטוחה שגם אבא שלך יסכים איתי"

"לא אמא אני לא עוברת איתכם לקיבוץ הדוסי הזה מה אני קשורה בין כל הדוסים האלה?!"כבר ממש צעקתי מה לא בסדר איתה אני לא יכולה לגור בין כל הדתים האלה בגלל זה אני רציתי לעבור לתל אביב עם מאי וקרן מה אני אחפש בישוב הזה וחוץ מזה ישוב??בלי קניון איך חיים ככה??!?

"זה ישוב מעורב יש שם גם חילונים ובמקרה הכי גרוע תוכלי ללכת לקניות בכרמיאל או לסוע לתל אביב ולפגוש את כולם.."

"את ממש עוזרת לי"צעקתי עליה והיסתובבתי עליתי בכעס לחדרי והוצאתי את כל התיסכול תמיד למדתי בתל אביב ותמיד הייתי שם המלכה,מין מלכת שיכבה החיים שלי היו טובים חברות לא היה חסר לי למרות שידעתי שרובן לא באמת חברות ידידים גם לא כל הבנים כמעט התחילו איתי ולשם לישוב הדוסי הזה אני אגיע כאפס כשום דבר מי יספור אותי בכלל במיוחד שאני חילוניה.?יסתכלו עלי בבוז אין שמה באמת חילונים רק דוסים אמא סתם אומרת.

הוצאתי הכל בבכי בכי מר הרגשתי רע והכי הרגשתי ריקנות למה? לא ידעתי הרי היה לי הכל אבל בעצם לא היה לי כלום!

היו לי חברות אבל לא יכלתי לסמוך עליהם היו לי ידידים שלא אהבתי היה לי בית ששנאתי שנאתי להיות עם..

"תפתחי את הדלת זה לא רק החדר שלך"צעקה שני אחותי הקטנה ככה זה שאנחנו חמישה אחים היתעלמתי ממנה ולבסוף ויתרה והלכהלפעמים ריחמתי עליה על זה שאני מוציאה את כל העצבים עליה מתעצבנת עליה אבל היא לא אשמה בכלל זו אמא...ואולי גם אור אחי התאום שהחליט שעוברים לישוב...מישו שאל אותי?

אחרי שעה ארוכה יצאתי מהבית...

"הלו מאי אני בדרך אליך!"

"גם עדי פה!"

"סבבה אני צריכה את שתיכן"

ניתקתי כעבור כמה דקות הגעתי לבית של מאי שהיה כמה רחובות לידי...

"היי"אמרתי

"מה קרה?"למה את בוכה??"שאלו עדי ומאי ביחד

"אמא שלי לא מרשה לי לגור איתכן"

"אבל היא הסכימה"מאי קטעה אותי

"היא ראתה את התעודה שלי ו.."

"מה הבעיה בתעודה שלך היא תמיד היתה מעולה!!"הפעם עדי קטעה אותי

"אוף תנו לי לספר...זוכרות את שני המבחנים הגדולים באנגלית ובמטמתיקה"הן הינהנו

"אז יום לפניהם נסעתי לתל אביב להגיש את מעומדותי לתסריט באולפני תו חי ועד שחזרתי היה מאוחר ולא למדתי ניכשלתי בהם ונגיד שקיבלתי 50 בתעודה אז אני שאני לא אשתפר אני צריכה להיתקע בישוב הדוסי הזה שהמשפחה שלי עוברת לשם!"

ראיתי את מאי מזילה דמעה ואת עדי בהלם

עדי:"מה רק בגלל ציונים??"

אני :"מה אני יעשה אני לא אברח" 

מאי קפצה עלי וחיבקה אותי"נישמור על קשר!?!"חצי שאלה חצי קבעה אבל ידעתי שתוך חודש הקשר היתנתק...

וזה כאב לי אפילו מאוד..שנאתי את אמא שלי כל כך באותו רגע..

כעבור שבוע סיימתי לארוז מרחתי את האריזה היה לי קשה לעזוב את הבית את החדר הזה...

אך בלב כבד עזבתי...

הגענו לבית החדש פעם ראשונה שלי בו אף פעם לא רציתי ללכת לשם...אבל הנה הגעתי

והוא היה מדהים היתה חצר ענקית מלאה בדשא ירוק בצד היתה ארוגת פרחים לאמא שלי שאוהבת פרחים וצמחים

בצד השני היתה נדנדה ל-2 אחי הקטנים

הכניסה היתה מדיהימה היו פעמונים בכניסה נכנסתי הביתה מוקסמת בכניסה היה מסדרון קטן שפונה לסלון

היה מסדרון גם למטבח אחרי זה עליתי במדרגות מוצאת את החדר של אור אחי התאום ,של ההורים שלי

ושל מוריה אחותי הקטנה קומה אחרי זה  קומה שלמה לאח שלי הגדול דניאל  ואחותי הגדולה שני והקומה האחרונה קומת גג כזאת שלי היא היתה יותר קטנה מהקומה של שני ודניאל אבל מספיק טובה בשבילי כזה שקט והיתה לי מרפסת ושירותים לדעתי זה פיצוי על המעבר .

ככה עברו להם יומים שבהם לא יצאתי מהבית ואירגנתי את החדר.

אמא:"קרן  בואי לאכול!"

אני:"טוב שניה"עניתי ועזבתי את התמונות והספרים שסידרתי על המדפים

קמתי לצאת מהחדר ולפתע שמעתי בום היסתובבתי וראיתי את הספר"מעורב ירושלמי"של ליאת רוטנר

הרגשתי כל כך מחוברת אליו גם אני  ככה כמו נעמי שעוברת דירה למקום זר ולא מוכר רק שהיא דתיה ועוברת לירושלים אני חילוניה שעוברת למקום דתי אין לי אפילו חברה אחת ובטח של ידידים גם מי מכל הדתים האלה ירצה להיתקרב אלי??

כל כך שנאתי את זה וידעתי שזה לא ספר זה החים זה לא יגמר יפה כמו הספר...

אמא:"נועה אני רוצה שתצאי היום מהבית ביומים האחרונים לא יצאת מהבית שלא נדבר על זה שמהחדר בקושי יצאת תצאי עם מוריה לסיבוב.."

לא שמתי לב בכלל שעם כל המחשבות הגעתי למטבח וחשבתי שאמא צודקת רק לראות את הסביבה כי לדבר לא יהיה לי עם מי...

אני:"טוב..נצא עוד אחרי האוכל"

מוריה:"יששששששש את האחות הכי  טובה"

סימתי לאכול שמתי חצאית קצרה שלא עוברת את הברך וחולצה קצרה חמודה והלכתי עם מוריה

היסתובבנו קצת לפתע שמעתי קול...

..."את?"

 קצת  מותח

מקווה שאהבתם תגיבו עבדתי על הפרק המון שיניתי אותו כל הזמן ועדין הוא לא יצא כזה מדהים אבל תגיבו..

תחליפו איתי לינקים תגידו לי שלינקקתם ואני אלנקק חזרה..

בקרוב עיצוב חדש...

לדעתי זה העידכון האחרון עד שבוע הבא כי אני באילת...אז תגיבו שאני אחזור אני אראה הרבה תגובות...

שלבסוף יצא מדהים את הקיר צבעתי בתכלת