נעלם כמעולם לא היה

אני יודעת שפתחתי את הבלוג הזה בשביל שיהיה עם סיפורים שלי.

אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות עדכון מיוחד על כל הקשור לגלעד שליט ולחטופים האחרים.

אני רוצה לדבר עכשיו לא רק על המצב של גלעד אלא במיוחד להשב את תשומת לבכם על הממשלה שלנו.

נתחיל מכך, שאני שונאת פוליטיקה וכל מה שקשור בה מה שגורם לי לא לראות חדשות אך להתעדכן בכללי במה שקורה.

את האמת? ידעתי שהממשלה שלנו היא לא טובה. אבל גם היא אמורה להציב גבולות.

שמעתי את ההקלטה של גלעד מלפני שנה, זועק לעזרה! וחשבתי לעצמי "האם יש משהו שירכך את לב האבן של אולמרט?! איך לעזעזל נתנו לו לנהל את הארץ שלנו?!"

הריי היה לפני 22 שנה, את המקרה עם רון ארד. גם אז, לא עשו כלום. ואנחנו לא שכחנו.

זה מה שאולמרט מנסה שנעשה.

איך עוד אני רואה שאולמרט לא עושה כלום ולא אכפת לו מאיתנו?

אני גרה באשדוד. לכל מי שלא יודע, אין כאן בית חולים. כל כך הרבה אנשים, מתים שיהיה פה אחד, שלא נצטרך לנסוע רחוק כי בזמן הזה, אנשים מתים. ואולמרט? לא מזיז לו.

לעולם לא הכרתי או שמעתי על בן אדם כל כך קשה לב.

החטופים מתים בשביל להגן על ארצנו. ואם קורה מקרה, שהם עדיין חיים, וידועים איפה הם, אז למה לעזעזל אתם לא מחזירים אותם?! עם כל הכבוד לזה שאנחנו יכולים לשלם מחיר כבד. אנחנו גם ככה משלמים מחיר כבד!

אז מה? נחזיר להם כמה מהעם שלהם?! גם אם ניקח עוד ועוד מהם, הם יהיו רבים מאיתנו! תמיד יהיו להם אנשים שיעמדו בקרב, במלחמות. עם או בלי שתחזירו את החיילים שלהם.

אני אוהבת את הארץ הזאתי, אבל כמה שכואב לי להודות, הממשלה שלנו דפוקה וחייבים להחליף אותה!

כי מה זאת ממשלה אם היא אוטמת את אוזנייה בפני זעקתם לעזרה מתוך הגרוע מכל?!

אתם אפילו מדמיינים לעצמם, להיות שנתיים שלמים בחושך, כשאתם יודעים שמסביבכם כולם אוייבים וכל שניה יכולים לתקוע לכם כדור בראש?! מה אתם עושים כשאתם מגיעים הביתה? רואים טלויזיה, נחים, שותים, אוכלים, חיים!

ועכשיו יקחו מכם הכל יכניסו אותכם למצב שבו נמצא גלעד. שנתיים.

ואני עכשיו יקח חלק מן התגובות ששלחתי לכמה בלוגים,

"עד כמה זה מצער לדעת שאם זה לא היה גלעד, אלא הבן של אולמרט או אחד משריו וכו', לדעת שהוא היה עושה הכל! אבל הכל! פותח במלחמות! הורג אנשים! חוצה גבולות!! רק בשביל להשיב אותו הביתה.

כמה חבל שלאולמרט אין לב"

עכשיו נשאר רק לקוות שלאולמרט יפתח הלב.

או שיתקין לעצמו אחד. כי כרגע? ידוע שהוא בחר בתפקיד ראש הממשלה בשביל הבונוסים שמגיעים עם התפקיד, ואנחנו? האמנו שכל מה שהוא רוצה זה להנחות אותנו לשלום.

מאוכזבת.

עריכה:

ואם אתם לא רוצים לגיב לי.

אז לפחות תחתמו על העצומה, 30 שניות מחייכם, חשובות מאוד בשביל נסיון להחזיר מישהו הביתה.

http://qualitest.net/shalit/

תהיו אנשים, תצילו חיים.

אז כן,

פרק ב' כבר כאן.

אני יודעת שהבטחתי שיהיה ביום חמישי אבל לא יצא לי, בעיות במחשב =.="

בקיצור,

כמו בכותרת.

אני רוצה לדעת איך הסיפור ועם להמשיך עם הבלוג או לא?

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

"מי את?" בקעו המילים מתוך פיו של אותו ילד חיוור,

"את באת לעזור לי נכון?" בקע שוב קולו מתוך פיו.

גופו הקטן רועד, פניו לבנות כסיד, עיניו האפורות נועצות בי מבטי רחמים קורעי לב כאשר נשמעו קריאות אלו:

"איפה את? אנחנו נמצא אותך! לא ישאר ממך שום פיסת עור מיותרת"

ליבי הלם בחוזקה.

האיש עם הרובה עבר בסמטה והיה כל כך קרוב אלינו עד שכאשר היה לידנו וראינו את מגפיו הבוציים והמלוכלכים חולפים על פנינו עצרנו את נשימתנו.

אסור שיגלו אותנו.

הסכנה חלפה והחלטנו לצאת.

לקחתי את הילד לחדרי בבית.

ידעתי שכך, אסכן את חיי כל המשפחה.

אך ליבי הקט לא הניח לי להשאיר ילד בלילה זרוק ברחוב, במיוחד לא אחרי כל מה שעבר.

"שתדעי לך, שאני סכנה. אני מאוד מודה לך, אבל אני נטל. אם תעזרי לי, יהרגו אותך"

"לא, אני לא אשאיר אותך כאן. אז תתחיל מההתחלה, ספר הכל הכל ואף תפספס פרט"אמרתי כשהלכנו אל ביתי המוגן.

"ובכן, קוראים לי איתמר. אני בן 12. אני גר ברוסיה אבל נולדתי פה בארץ. חטפו אותי והביאו אותי לפה בשביל לדרוש כופר עבורי. יש לי כאן משפחה וחברים, הם עשיירים ולכן היה להם את הכסף לשלם עבורי"

"והאיש ההוא..."

"דוד שלי" הוא קטע את דבריי

"כן, למה הוא סרב להביא את הכסף?"

"האנשים האלה, הבטיחו...הם..הבטיחו ש..." אמר בקול מקוטע והחל לבכות

"הבטיחו שמה?" אמרתי

הוא התעלף. הלכתי במהירות אל המטבח משתדלת שלא להשמיע קול.

לקחתי מים והלכתי במהירות אל חדרי.

כאשר הגעתי, איתמר כבר התחיל להתעורר.

"קח, הבאתי לך מים, אתה התעלפת"

"כן, תודה. על מה דיברנו?"

"התחלת להגיד שדוד שלך סירב להביא את הכסף. מאיזה סיבה?"

"הם הבטיחו ש...שיביאו את אחי ואחותי הגדולים ממני בשנתיים.

הם חטופים על ידי אותם האנשים כבר 3 שנים. המשטרה כבר התייאשה"

"זה נורא. רגע, אתה זוכר איך קוראים להם?"

"ברור. לאחי קוראים שחר שורק ולאחותי שירה"

"אוקיי. אני אנסה לברר מה שאוכל"

~למחרת בבוקר~

היתי צריכה ללכת לקניות. אמא יצאה בבוקר, אפילו לא שמה לב אל איתמר. אולי טוב שכך.

לקחתי את איתמר ויצאנו אל הקיוסק הקרוב.

הרחוב היה הומה אדם.

לפתע איתמר התחיל לרוץ, רצתי אחריו. ואז הוא נעצר מול נער.

"איתמר?!" אמר לפתע הנער.

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

אז איך?

יצא נראה לי קצר יחסית.

פרק הבא ייהיה יות ר ארוך P=

אז..תגיבו (:

333>

אז קודם כל, מחר איללתתתתתת!

עכשיו אחרי ששמחתי,

סיפור? D=

ואני רוצה לעשות סקר קטן,

סיפור הבא,

שמח או עצוב? P=

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

"נו אבל מה אתם רוצים?! ברור שלי זה לא יקרה.

הכל אתם לוקחים מהחדשות האלה..אז רצחו את הילדה הזאתי,

ונכון שזה קרוב לפה, אבל זה לא אומר שעכשיו בגלל זה חיי נגמרו!" אמרתי להוריי.

"אבל מל מותק, את יודעת כמה אנחנו דואגים לך.

חוץ מזה, כל עוד את גרה בבית הזה אז אנחנו הבוסים שלך"

"טוב. לא עוד!" עניתי והלכתי לחדרי.

את האמת, לא ידעתי מה לעשות.

מכירים את זה שנמאס לכם שההורים משפיעים על חייכם רק בגלל איזה משהו שקרה בחדשות?!

טוב, לי נמאס.

אני לא יודעת מה אני יעשה. אני אברח.

לא אחשוב לאן אלך, או מה אוכל ואפילו איפה אשן...

אני יסתדר.

ישבתי בחדרי והתבוננתי אל אשר נמצא מחוץ לביתי. בחושך השורר אימה.

ואז הבחנתי בשתי צלליות, מדברות, לוחצות ידיים, צוחקות ואומרות דברים בלחש, כך שאף אחד לא ישמע.

התקרבתי אל החלון.

המראה היה חשוד.

איש אחד עם שקית נייר והשני מדבר איתו. מן הלחישות נשמעו המילים "עסקה, כסף, מחר, 1 בלילה, מזח"

לא ידעתי מה קורה כאן. אבל גם ככה תכננתי לברוח מביתי מחר.

אז התחלטתי לעשות כאילו הכל טוב ויפה ולמחרת בלילה, להתגנב החוצה וללכת למזח.

וכך עשיתי, שני האנשים היו שם, והיה שם גם ילד.

ילד קטן, בגדיו בלויים, גופו הקטן מלא בפצעים ושריטות, בן כ8 שנים.

ישר הבנתי. תמורת שחרור הילד, האיש מביא להם כסף.

אבל האיש סירב להביא להם את הכסף תמורת המצב שבו הביאו את הילד, כולו חבול ופצוע.

משום שסירב להביא את הכסף, הם רק הכו בו יותר. לנגד עייניי.

דמעות החלו ליפול מעיניי הילד, האיש וגם משלי.

וכעבור כמה שניות, גיליתי ששמעו אותי.

בריצה ברחתי משם, ואחרי 5 בחורים בעלי שרירים עצומים.

ברגע זה חשבתי שזהו, גרוע מזה לא יהיה.

המשכתי לרוץ כאשר לנגד עייני חולפים כל חיי.

עד שזהו, הם איבדו אותי.

המשכתי לרוץ בשקט, היתי עייפה אז בחרתי ללכת לסימטה חשוכה ולהתחבא מאחורי פחי הזבל.

כאשר משהו נגע בכתפי.

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

אני יודעת שזה יחסית קצר, אבל זה פרק ראשון ויש לי מחר אילת אז אני צריכה לסיים להתארגן.

וחוץ מזה, רציתי לעצור בנקודת מתח ^.^

תגיבו,

אהבתם? להמשיך עם הסיפור או להתחיל אחר?