לבשתי שמלה לבנה קצרה,ורצתי לי על הדשא הירוק והחי.
הרגשתי ממש כמו בגן עדן.אולי זה באמת גן עדן?
הגעתי לאגם מדהים וכחול להפליא,ועליו שטים ברבורים לבנים.
לידו נח עץ שנראה כבן 100 שנים,עץ ישן אומנם,אבל נראה כל כך חי.
עליו של העץ היו ירוקים ומבריקים,ענפיו היו חזקים וקשים,והציפורים שעליו צייצו מנגינה מוכרת.
ליד העץ נח לו נער.
לנער היו פנים מוכרת אך לא הצלחתי להבין במי מדובר.
התדקמתי אליו לאט לאט,מנסה להבין מיזה הנער המוזר עם הפנים הלא מזוהות.
לפתע הוא קם לעברי בלי ששמתי לב,רעדתי כולי מפחד ועמדתי משותקת מולו.מול הנער עם הפנים הלא מזוהות.
הוא הסיט את שיערי אחורה ונתן לי נשיקה מדהימה.
הרגשתי בעננים,הרגשתי מאושרת,עייני נעצמו לאט לאט נותנמות לעצמן להתמקר לטעם הנשיקה המתוקה הזו.
לפתע שמעתי ציפצוץ מכונית,ומהר מאוד קמתי בבהלה,מנסה להבין איפה אני נמצאת.
וכשהבנתי,הכל כבר היה ברור,חלמתי.
קמתי לשטוף את הפנים ולעשות את הדברים של הבוקר.
היום מתחיל בית ספר.
את כל החופש ביליתי עם תום והחברים ונהנתי מכל רגע,לא הפסקנו להיות ביחד אפילו לרגע.
ופתאום עברו להם חודשיים בלי ששמתי לב בכלל,ועכשיו אני כבר בכיתה י',כל כך מוזר.
פתחתי את ארון הבגדים והוצאתי חולצת בית ספר כחולה וג'ינס קצרצר,נעלתי את האולסטר השחורות שלי ויצאתי מהחדר לעבר הסלון.
"בוקר טוב מתוקה" אמרה אמא מחבקת אותי
"בוקר טוב" השבתי לה ולשי ואבא שישבו במטבח ואכלו ארוחת בוקר.
"איזו הפתעה לראות אותך ערה בשעות כאלה,כיוונת שעון?" שאלה אמא
"כן" שקרתי,הרי אני לא הולכת להגיד לה שקמתי מחלום קטשי.
"נו אז איך את מתרגשת לקראת שנת הלימודים החדשה?" שאל אבא שישב עם כוס הקפה וקרא עיתון.
"לא" אמרתי ביבשות.
מזגתי לעצמי קורנפל'ס בקערה,הוספתי חלב וישבתי לאכול עם שי ואבא.
כשגמרתי לאכול לחקתי את התיק ג'נספורט החדש ויצאתי מהבית לחכות לאורן וליטל כי כל בוקר היינו הולכות ביחד,וגם עכשיו התיכון יותר קרוב לבית שלי אז אין סיבה שלא נלך ברגל(:
"בוקר טוב" אמרה ליטל קופצת עלי
"מה את מאושרת כל כך על הבוקר?" צחקתי
"סתם..מתחילים תיכון" אמרה בחיוך
"את אמורה להיות מבואסת בגלל זה" השבתי
"למה מבואסת?"
"כי את אמורה להתחיל השנה בגרויות" הזכרתי לה
"חח למי אכפת מהבגרויות? אכפת לי מהבנים שעוברים את הבגרויות" בחיוך זדוני.
"איפה אורן?" שאלתי
"היא נסעה עם אמא שלה באוטו"
"עצלנית" אמרתי ושתינו צחקנו.
הגענו לתיכון החדש שהתמלא פתאום בתלמידים שאת רובם אני בכלל לא מכירה.
הוא היה פשוט ענקי.אני וליטל היסתובבנו מטיילות וסוקרות כל איזור בו.
"ספיר,ליטל"לפתע שמענו קול קורא לנו.
היסתובבנו וראינו את אורן ומאור באים לכיווננו.
"איפה כולם?" שאלה ליטל אחרי שהיתחבקנו.
"בטח נאבדו פה" צחק
"רציני,תקשובי המקום הזה ענקי אין לי מושג איך אני יסתדר פה" אמרה אורן
"אל תדאגי את תסתדרי" אמרתי מנחמת אותה.
"הלוואי" אמרה.
"טוב יאלה בואו נחפש את הכיתות"אמר מאור,והלכנו ארבעתנו לכיוון הביניין של יודניקים.
בכניסה לביניין עמד לוח שעם ענקי ומסביבו עמדו מלא תלמידים שחיפשו את שמם ברשיומות לשיבוצי הכיתות,מאור דחף את כולם ומצא לנו דרך לעבוד פנימה לתוך כל הבלאגן.
"הינה אני" אמרתי מצביעה על הדף של כיתה י' 4.
"והינה אני" אמרה ליטל מצביעה על שמה כמה שורות אחרי השם שלי.
"תחפשו עכשיו את השמות שלי ושל אורן" אמר מאור.
"אוקיי" אמרתי,והתחלתי לחפש מאור ברנשטיין
"הינה" אמרה ליטל מצביעה על כיתה י'6.
"מה אתה לא איתנו בכיתה?" שאלתי מאוכזבת
"לא.." אמר מאוכזב.
"רגע..מה איתי אני לא כתובה באף אחת מהרשימות" אמרה אורן.
"חכו דקה בואו נצא מפה איאפשר לזוז ואני עוד שנייה בועטת פה באנשים" אמרתי מפלסת לי דרך יציאה מההמולה שבפנים.
"אורן בואי נלך למזכירות לבקש שישבצו אותך איתנו" אמרה ליטל מושכת אותה למזכירות שבצד השני של בית הספר.
"טוב בואי,תחכו לנו פה" אמרה אורן ושתיהן הלכו.
"אוקי" אמר מאור,והתיישב על אחד הספסלים,ואחריו גם אני.
"אז מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי
"לא יודע אני חושב שאני ינסה להשתלב,בטח גם עוד מישו שאני מכיר יהיה איתי אז אני לא חושב שילך לי רע,זה גם טוב להכיר אנשים חדשים" אמר מחייך.
"כן..אני מקווה שילך לך טוב,וגם אם לא תנסה לעבור אלינו" אמרתי
"אל תדאגי יא קציצה"
"אחותך קציצה"אמרתי מרביצה לו.
"את אחותי"אמר מחבק אותי."איי קציצונת מה הייתי עושה בלעדיך?"
"כלום,היית אפס,לא שעכשיו אתה לא" אמרתי צוחקת.
"אה כן?" שאל בערמומיות.
"כן" אמרתי מוציאה לו לשון.
"בואי אני יראה לך מה האפס הזה יודע לעשות" אמר והתנפל עלי בדיגדוגים,ואני לא הפסקתי להתגלגל מצחוק.
"הפסדנו משהו?" שמעתי קול מוכר מאחורי.היסתובבתי וראיתי את תום וחן עומדים מולנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: