"אני מסתכל עלייך "תומר צחק
"גם אני עלייך" ליאור החלה לצחוק בקול גדול , שערה השחור עטף את אוזניה והם רק ביצבצו כאשר היא הזיזה את ראשה.
"למה הלכתה תומר ?" ליאור החלה לישאול ,
שניהם ישבו בחדר של תומר בשקט ,מפחדים מבחוץ,מעבר,ובעיקר מעצמם .
תומר הזיז את כוס המים שהחזיק , עשה תנועה נינוחה והסתכל על ליאור ,
ליאור בהתה בעייניו הירוקות כחתול ושאלה את עצמה , העם הוא קיים או שזו רק אשליה
"תארי , לא באמת עזבתי " הוא אמר ושם את הכוס על הריצפה המבולגנת
"לא ? עזבתה " היא אמרה מחסירה פעימה עד לתשובה הבאה .
"לא "
"תקשיבי ליאור הכול היה יותר מדי מסוכן , מפחיד , את כימאט תלית את עצמך שם " הוא צעק
היא הסתכלה עליו חושששת "ובגלל זה עזבתה כי רציתי להתאבד ?"
"לא " הוא קם מהמיטה מחפש את חולצתו
"אל תלך" היא קמה אחריו
"לא הולך" הוא אמר והתישיב
לקח את הגיטרה
והיא התיישבה לידו
"באמת רציתה ללמוד בתלמה איילין או שזה היה תירוץ להתרחק מאיתנו תומר ?" היא שאלה ונגעה בשערו
הוא הסתכל על הצד של הגיטרה ,ליטף אותה
לפעמים הוא ניראה כול כך מנותק , תמיד הוא היה כול כך מנותק , איך זה שלא שמנו לב עליו ליאור חשבה בליבה .
"לא תירוץ באמת רציתי ללמוד שם " הוא שיקר
תלמה איילין חלום ישן חשב לעצמו וציחקק בלב .
הוא לקח את המפרט ,ליאור בהתה בנמשיו הג'נגי'ם
הוא הסתכל עליה , והחל לפרוט ולנגן
לאט לאט כול צליל התחבר לאט לאט שניהם היו לבד , לבד ,
רק שניהם
הוא פתח את פיו והחל לשיר ,
שיר ישראלי מוכר , רוק ישראלי שלא ישוב עוד ...
"שנים חסומות......"
ליאור פקחה את עייניה , אך שם בחדר הקודר לא ראתה את תומר , אלא רק את עצמה במראה העמומה
היא הסתכלה על עצמה שוב ושוב אך לא מצאה את תומר ,
לא בכתה
לא הצטערה
שתקה , את השתיקה , ששתקה מהרגע שעזב
היא הסתובבה הפנתה את גבה למראה ונרדמה בשינה חזקה עד אור הבוקר ,וגם שם לא ראתה את תומר
מוקדש לסיפור (קומה 2 אחרי חנות השאנטי )
וכול מי ששם מבין ...באמת מה קורה בחדר האדום ...
ההמשך יבוא ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
