זה התחיל כמו בכל יום שישי. אולי העובדה שהיה זה יום שישי השלוש עשרה או שסתם זה קרה, בלי שום קשר.

ישבנו כולנו כמו תמיד. מי שהיה עובר מאחורי הגדר היה יכול לראות את עננות העשן שעלו אל השמים לאיטן,

בקצב שלהן, מתבדרות ברוח.

בהתחלה היינו יושבים לסיגריה, כל החשישניקים למיניהם. היו גם מגלגלים סמים מבינינו. אבל אני תמיד הייתי בצד.

כשרק התחלתי להיפגש איתם אמרתי לעצמי שזאת לא באמת אני, אני לא מהמעשנים. הייתי יושבת בצד וכשהיו מעבירים לי את הצינור של הנרגילה הייתי לוקחת שאכטה, לא יותר מזה אמרתי לעצמי. וגם לא נהנתי מזה.

לאט לאט הפכתי לחלק מהם. אני לא יודעת מה בדיוק משך אותי לשם. אני חושבת שזאת היתה עובדת היותי ביישנית. אף פעם לא הרגשתי בנוח, ולא מצאתי את החבורה שלי.

כבר לא הייתי בטוחה מי אני. הייתי מגיעה לשם שבוע אחרי שבוע "לבלות" את יום שישי בישיבה ליד הגדר בצד הדרומי של העיר, האיזור הנטוש.

התחלתי לעשן גם סיגריות, ומדי פעם סמים. וכעסתי על עצמי אבל לא יכולתי להפסיק. לא העישון היה מה שהתמכרתי אליו, אלא ההרגשה של להיות חלק, אהובה, היא זאת שנמשכתי אליה.

 כבר לא ידעתי מי אני. הרגשתי אבודה.

אז בסופו של דבר אפשר להגיד שטוב שזה קרה, אותו מקרה של יום שישי השלוש עשרה, כלומר, טוב אי אפשר לקרוא לזה.

הגענו לשם אל "הגדר" מכוסה הגרפיטי ובסביבות השעה 23:00 כבר כולם היו שם, לא היו בדיוק כולם, כל שבוע ההרכב היה משתנה אבל היה את ההרכב הקבוע, וביניהם אילון, החשישניק הראשי, זה שסיפק את הסחורה, והוא היה חתיכת סטלן, היה מסתובב עם ג'ינסים קרועים ושיער פרוע תמיד, כאילו הרגע קם. היתה את נעמה, ילדה עם נשמה טובה, אחת הילדות האהובות, אלה שתמיד דואגות לכולם, אבל המצב בביתה היה קשה, והלימודים לא הלכו לה משהו ואיכשהו גם היא הדרדרה לשם. היא בעצם זאת שמשכה אותי לשם היא ראתה אותי יום אחד יושבת בבית הספר על הספסל, לבד, אז היא שמה לב אליי לראשונה, כך היא סיפרה לי.  ולבסוף היא הזמינה אותי. אמרה לי שהם יושבים שם, בעיר, כמה חברה ושנחמד יש "צחוקים" היא אמרה לי. היא לא הזכירה את עניין העישון. אז הצטרפתי. פחדתי שאני אהיה לא קשורה, אבל היא היתה איתי דיברנו וצחקנו, היתחברנו באמת, והיא היתה החברה הטובה היחידה שלי. היא גם זו שהתחילה לקרוא לי "נתי" במקום נטלי, השם שלי שכל כך שנאתי.

היו גם את יותם ונדב ואיתמר שהיו בי"ב, גדולים ממני בשנה ותמיד היו מנסים להתחיל עם ורה, אחת מהשכונה שלי, גם היא בי"ב, אחת מאלה שאת רואה אותן את תגידי למי שמצידך שאת שונאת אותה, ושהיא בטוח טיפשה כי הרי זה לא הגיוני שאם אלוהים בירך אותה בגוף כזה הוא נתן לה גם שכל.  והיא בהחלט השתמשה בגוף הזה שאלוהים נתן לה. היתה הולכת עם מחשופים ומכנסיים קצרצרות.

והיה כמובן את "צ'יפ" ילד ביישן ביישן אבל חמוד. שקט כזה. חכם גם. עם פנים של מלאך. לכן לא הבנתי איך זה קרה דווקא לו.