| 1/2009
אני מצווה - פרק שישי.
אעה, זה הורג אותי.
יש לי קטעים מוכנים לפרקים הבאים, אבל היחסים של שני אלה לא עדיין לא מוכנים לזה, גאדמט.
אולי אני צריכה להעלות פרקים לעיתים קרובות יותר.
בכל מקרה, תהנו-
הבטתי בו בפליאה, וגם מעט בהערצה. כלומר, הבחורה שעמדה לידו הייתה מהפנטת. למרות שהיא נראתה כאילו תומאס שילם עליה לסרסור השכונתי, אבל גם זה הישג מרשים בפניי עצמו. בחורים כמוהו וודאי חיים בגן עדן של נשים.
הוא תפס את מבטי, וחייך במבוכה קלה. על מה יש לו להיות מובך?
"מי זאת?" שמעתי את הפרוצה הקטנה לוחשת באוזנו.
"סתם אחת" הוא מיידע אותה ומביט בי בחיוך מברך, ידו עולה לנפנוף קל.
סתם אחת? אני סתם אחת?! תולעת קטנה וארורה, אני אפחלץ אותו.
"היי" בירכתי אותם בחזרה ומיד משכתי את אמילי לשירותים שנגלו מעבר לפינה, קוראים ומזמינים בצורה גואלת.
"מה קרה?" היא שאלה בשעה שהיא שפשפה את הזרוע שכרגע משכתי, "אני חושבת שפוצצת לי ווריד."
"זה היה תומאס" בישרתי לה כבדרך אגב, הייתי עדיין תפוסה על הביטוי 'סתם אחת', שמשום מה הרגיש כמו חץ רעיל ישר לתוך עקב האכילס שלי.
"איפה?" עינייה הוארו לפתע והיא החלה לחפש מסביב. הבחורה המסכנה נואשת לקצת אקשן מיני.
"אוה, שם בחוץ, עם איזה בובת מין קטנה שתלויה לו על הזרוע" לא יכולתי לתאר את הבחורה בצורה טובה יותר.
"אז הוא מחפש שעשועים לשעות הערב, מה רע בזה?" היא שאלה בזלזול, אך גופה רעד מעט כשהיא שמה לב לעיניי. הן ירקו גיצים. "הוא אמר שאני סתם אחת" סיפרתי.
"מה?" היא נראתה מפוחדת מעט, ובצדק. אני יכולה לאכול אותה אם אהיה נרגזת מספיק, וזה אפילו לא ישביע אותי בגלל שהיא כל כך מקלונית.
"היא שאלה אותו מי אני, והוא אמר 'סתם אחת'. אני נראית לך מישהי שהיא 'סתם אחת'?" זעמתי.
"טוב, זה לא כל כך מנומס" היא הסכימה.
"אני יותר כמו מישהי שתככב בחלומות רטובים של נערי בית ספר" הייתי מעולה בלטפח לעצמי את האגו. תקראו לזה כישרון ילדות.
"אולי הוא מכיר הרבה בנות שהן כאלה, ואת בתחתית הרשימה" היא מציעה, "כלומר, את ראית איך הוא נראה?"
"את יודעת" אני אומרת בקול שקט, "אני באמת אוכל אותך עכשיו" אמילי מעולם לא הייתה מנחמת מוכשרת. אני שוקלת לפטר אותה מתפקיד החברה הכי טובה ולזרוק אותה לכלבים. אני יכולה להיות עד כדי כך אכזרית.
"טוב, תרגעי" היא צחקקה בקול וטפחה לי על הגב, "בואי נלך הביתה" היא מציעה, עינייה עדיין דרוכות למקרה שאתחיל לקרוע חלקים מגופה ולהכניסם לפה.
אני מהנהנת בהסכמה ואנחנו יוצאות מהקניון, אחת מפוחדת ואחת זועמת. וגם רציתי להשתין.
~
"איך היה?" אמא בירכה אותי כשנכנסתי הביתה. הבחנתי שרגלייה היו נפוחות, והיא ליטפה אותן בהנאה. וודאי לבשה זוגות נוספים של גרביים, זה מנהג משפחתי ברגע שהחורף פוקד.
"כמה גרביים לבשת?" אני חוקרת בשעשוע.
"שש" היא משיבה ועיניה קורנות באושר, "זה כל כך נעים שאני חוששת שאתחיל לבכות" היא מבשרת בצחקוק.
"אז זה מה שקונה אהבה של אמא, אה?" אני תוהה ומתיישבת לידה. הסלון חמים וחונק מעט, המזגן וודאי דלק כל היום. אני מבחינה בשיערה הפרוע של אמא ובבגדים הרפויים שלבשה. מצידה הימני שכבו חפיסות עוגיות 'אוראו' ואחת מהטלנובלות האהובות עליה נשמעו ברקע מהטלוויזיה. זה כמו תרפיה בשבילה.
"אז מה עשיתם?" היא שוב שאלה, הפעם לא מתעניינת כל כך. עיניה פנו לעבר מסך הטלוויזיה, פדרו הרגע גילה שאישתו היא גם הבת שלו או משהו בסגנון. אמא פולטת אנקת הפתעה ואני מבינה שהיא כבר לא איתי.
"הלכנו לסרט למבוגרים בלבד" אני משעשעת את עצמי, "השומר הציע לי להתפשט תמורת חמישה דולרים ואני כבר לא בתולה" בילפתי.
"כמה נחמד" היא מלמלה, "תמסרי לאמילי את התודות שלי."
"כן כן" נאנחתי וליטפתי את ראשה. היא כמו חיית מחמד מלוכלכת שאת לוקחת הביתה מתוך רגשות אשם. לא אתפלא אם היא תתחיל לגרגר או לנסות לעלות עליי. "אני עולה לחדר, לילה טוב."
"אל תהיי הרבה זמן בחוץ" היא מבשרת בקול מרוחק, ואני מצחקקת.
נשכבתי במיטה זמן קצר לאחר מכן, אני הולכת לישון מוקדם מדי בזמן האחרון. מתח מיני וחתיכים אדמוניים בהחלט יכולים לעייף בחורה.
'סתם אחת, את סתם אחת' הדהד לי בראש במשך שעות רבות בשעה שניסיתי להירדם ללא הצלחה.
...אני באמת אפחלץ אותו.
~
הבוקר הגיע הרבה יותר מדי מוקדם בשביל אחת שישנה עשרים דקות במקרה הטוב. התהפכתי במיטה וקברתי את ראשי מתחת לכרית, קריר שם.
"את לא מתכוונת לקום?" שמעתי את קולה של אמא מכיוון פתח הדלת.
"לא בשבוע הזה" מלמלתי בקול צרוד.
"או-קיי" היא זימרה ולפתע הכל שקט. אני תוהה אם היא תצווה עליי לקום. אני אוכל גם אותה אם כן.
האווירה דוממת ומתוחה לכמה רגעים, כשלפתע אני מרגישה את הישבן שלי מתחמם בצורה מהירה. מהירה מדי.
ראשי מציץ מתחת למיטה ואני מבחינה באמא עומדת עם מחמם מעל גופי, מברשת שיניים תקועה בפיה ועל פניה חיוך ערמומי. "לא בא בחשבון" היא אמרה ותקעה את האוויר החם בפניי.
בלית ברירה, כמובן, אני קמה ומתחילה להתכונן לעוד יום של סבל גהינום.
"את נראית נורא" אמילי בירכה אותי בדרך לבית הספר.
"מה הייתי עושה בלי תמיכה של חברה נצחית?" אמרתי בדרמטיות ואחזתי בליבי הכואב. זה מצב עצוב שבו אני נמצאת.
"מסתובבת עם הפרחות המוזרות שיש לנו בשכבה" היא לועגת.
"..אני אוהבת אותך" אני אומרת לאחר מחשבה קלה על חיים ללא אמילי.
"ככה חשבתי, עכשיו בואי נלך" היא ממהרת ,"אני רוצה לראות איך תהיי עם טום."
~
עמדנו ליד הארונית שלי בשעה ששמעתי את קולו הנמוך והמגרה של תומאס מתנגן באוזני. "בוקר טוב" הוא אמר.
"כן, טוב לא" התחלתי לפטפט ללא שליטה. מה קורה לי? "טוב כן" נאנחתי בכבדות וקיללתי את מוחי המקולקל.
"אמילי" הוא פנה לכיוון שלה, "אני לא חושב שזה בריא בשבילך להסתובב עם המוזרה הזאת הרבה" הוא מצחקק, וגם היא. בוגדת. אני אוכל אותם.
"אני לא חושבת שזה בריא בשבילך להסתובב עם פרוצות שמצאת במזבלה העירונית" אמרתי בשעה שפתחתי את הארונית והתחלתי לחטט בה, רק כדי לא להביט בו. "כלומר, אתה יכול לתפוס מחלות" אני מזהירה.
"על מה את מדברת?" הוא שאל, חסר מושג לחלוטין.
"על אתמול" שמעתי את אמילי לוחשת לו. הארורה נהינת מכל העניין.
"..את מקנאה?" הוא שאל לאחר כמה רגעים שקטים.
"אתה פגום?, במי אני אקנא?" שאלתי בצחקוק לא מובן.
"אוה, לא יודע" הוא לעג, "אולי בבחורה שזכתה ללקק לי את הצוואר."
"לא תודה, אני לא כלב" מחיתי ופניתי ללכת לכיוון הכיתה.
"אם כך" שמעתי את קולו המתרחק של תומאס, "למה שלא תגני עליי מבחורות מסוכנות שכאלה ותצאי איתי היום?" הוא מציע, קולו גבוה מעט וזה גורם לכל הסובבים להביט בי. למה הם מביטים בי, לעזאזל?
"אולי תסכימי," קולה של אמילי היה רוטט מהתרגשות מאחורי גבי, "אם תסרבי לבחור כזה יחשבו שאת לסבית" היא מסבירה.
אני נאנחת בכבדות, אם כי מעט מאושרת, ואומרת לבסוף: "טוב, תראה בזה כעזרה לזולת" אני מבשרת בעוצמתיות ונעלמת מעבר לפינה.
עכשיו אין לי מה ללבוש. אני אוכל אותו.
...אני אוכלת יותר מדי אנשים.
נו נו נו, איך?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
