| 8/2008
"בחירתה של התשוקה"-פרק 3.
הפרק השלישי, כמו שהבטחתי ^^.
בחירתה של התשוקה.
פרק שלישי.
עינייו
היו נעוצות בגבי כל הדרך אל חדרינו, אני בטוחה בזאת. יכולתי לחוש במבטו על
עורפי, במחשבות התיעוב שפקדו את ראשו. הוא וודאי חושב שעליו להינשא למכשפה.
הרמתי
את קפליי שמלתי הירוקה ופרצתי בריצה מהירה אל חדרי, מתעלמת מקריאותיו של
אבי אשר פוקדות עליי לעצור ולצעוד כיאה לליידי. שיערי האדמוני התנופף
באוויר, הרוח הצפונית קיררה את פניי בשעה שדחפתי משרתים מדרכי ושחכתי
לחלוטין מחוסר רצוני להינשא.
שמעתי את אמי קוראת בשמי לעצור כאשר חלפתי על פנייה, ומיד קראה גם בשמו של וויליאם בהפתעה - כנראה רץ בעקבותיי.
האצתי
את צעדיי עד כדי כך שכמעט מעדתי, צעדיי מואטים על מנת להסדיר את נשמתי,
אני מניחה לוויליאם לתפוס אותי במותניי ולמנוע ממני לברוח.
"עזוב אותי" התפתלתי בזרועותיו בעודי מתנשפת בכבדות.
"אבל תפסתי אותך" הוא אמר כלא מבין והרפה מאחיזתו. "עכשיו תורך לרדוף אחריי" הכריז, נשימתו מואצת.
"מה?" לא הבנתי דבר.
"אנחנו לא משחקים?" הוא שאל והביט בי כילד קטן.
"לא!" צעקתי עליו בזעם, "אני בורחת לחדרי, בתקווה שיניחו לי לנפשי" רגזתי.
"ולמה את בורחת לחדרך?" הוא שאל, פניו קרובות ומבטו משועשע.
"טוב.." שקלתי מה להגיד, אך דבר לא עלה במוחי. "לא יודעת" אמרתי לבסוף, פניי נפוחים מכעס.
"הירגעי" הוא אמר, מלטף את לחיי. "אני מתלוצץ."
"הו" השבתי חלושות, ראשי מורכן מבושה.
"אז," הוא החל להגיד בעודו מלווה אותי לחדרי, "איך את עושה זאת?"
"עושה מה?" הבטתי בו בשאלה.
"מחליטה לאן לשלוח את הנשמות" הוא אמר כמובן מאליו.
"אם
אני לא טועה" ניסיתי להיזכר באותה פעם כאשר הייתי בת שש בלבד, "מתעופפים
מול פניי שני עננים, האחד מורה על גהינום והשני על גן עדן" הבטתי בו
בהיסוס, "ואז הנשמה נשלחת עם הענן בו אני בוחרת" משכתי בכתפיי בתמימות.
"אם את לא טועה?" הוא שאל והביט בי בעניין רב.
"זה קרה רק פעם אחת" השבתי.
"הו, אז אינך יודעת עדיין אם זה צירוף מקרים?" הוא שאל בפליאה.
"למה שזה יהיה צירוף מקרים?" שאלתי ברוגז, כועסת לנוכח ניסיונו לגזול ממני את כישרוני.
"טוב" הוא עצר מיד מלהמשיך בדבריו. "ברצוני להציע לך דבר כלשהו" הוסיף במהרה.
"איזה דבר?" שאלתי באדישות, אך לבי שפע התעניינות.
"האם ברצונך להצטרף אליי לחצר המלוכה בעוד יומיים?" שאל במהירות והביט בי בשאלה.
"חצר המלוכה?" עיניי נצצו בהתרגשות, מעולם לא ביקרתי בארמונותיו של המלך.
הוא
הנהן. "ברצוני ללמוד רפואה מהטובים ביותר, ומי הם הטובים ביותר אם לא
רופאיו של המלך בכבודו ובעצמו?" הוא שאל, וההתרגשות נשמעה גם בקולו.
"מה עם אבי ואמי?" שאלתי בכובד ראש, "הם לא יניחו לי לנסוע."
"נגיד
להם שאנו נוסעים לחופשה באחד מאחוזותיו של מכריי" נראה שחשב על תשובתו
מראש, "שום דבר לא ישמח את אמך יותר מהעובדה שאנו מבלים את זמנינו יחד
בניסיון להכיר אחד את השניה" הוא הביט בי בשעשוע. "אם כך, מה תשובתך?" שאל.
הרהרתי
ארוכות בתשובה שאענה. כל חיי לא התקרבתי לחצר המלוכה לנוכח הרכילויות
שהתעופפו מעל כל אנגליה. הגבירה אן בולין שבתה את המלך בקסמייה ויחסיו עם
המלכה קתרין מאראגון קשים לצפייה.
אך מעולם לא נכחתי באולם הריקודים
אותו כולם משבחים, מעולם לא סעדתי בחברת המלך ואשתו, מעולם לא טיילתי
בגינת המלכה יחד עם שאר גבירות השרת. כל אלה היו חוויות להם אני מצפה
בקוצר רוח.
"אני מסכימה" השבתי בחיוך, ראשי מתמלא בדימויים של חצר
מלוכה עליזה וצבעונית, גברים ונשים רוקדים ללא הרף, פלירטוטים ממלאים את
חלל הארמון.
"עם כך ארזי את חפצייך, ואני אדאג לדבר עם אמך ואביך" הוא אמר כאשר הגענו לדלת חדרי.
"לילה טוב" פיו נישק לידי ונעלם במהירות.
"לילה טוב" השבתי בחיוך אך כבר לא נותר אדם אשר יקשיב לברכתי.
"איני מרוצה כלל" זעף אבי בשעה שאחד המשרתים סייע לי להעלות על סוסי. "מי יודע אילו דברים יעשו שם" פניו היו אדומות מכעס.
"ג'ון יקירי" הרגיעה אותו אמי בעודה מלטפת את שיערו, "הם ינשאו בקרוב, לכן אין דבר שנוכל לעשות."
"אבל הוא התגלמות הפיתוי, הבחור הזה" אבי הצביע לעבר וויליאם, שכעת צחק לנוכח תיאורו.
"ג'ון, היית בדיוק כמוהו בצעירותך" היא אמרה ברוך. "ולכן אני יודע שאל לה להישאר איתו לבד!" הוא התפרץ.
"אבא"
השמעתי את קולי בפעם הראשונה. "אתה מודע לצניעותי ולכבודי העצמי" אמרתי
ברישמיות. "איני מתכוונת לעשות דבר לפני החתונה" חייכתי חיוך כובש ומבטו
מיד התרכך, כך גם מבטו של וויליאם - אם עיניי המתגנבות לכיוונו מדי פעם לא הטעו אותי.
"אני יודע" אבי אמר ברוך כעת, "אין לי מושג מדוע פקפקתי בך" עינייו נראו מהופנטות.
"אם כך, אנו יוצאים לדרך" אמר וויליאם והחווה לאביו לרכב מאחוריי כאמצעי הגנה.
"להתראות
אבא, אמא!" צעקתי מבין כתפי, ידי מתנוססת באוויר ומנופפת להן בהתרגשות.
"אחזור בהקדם האפשרי!" הרבצתי קלות לסוסי עם מגפיי הרכיבה שלי ויצאנו
לדרכינו לעבר אותה חצר מלכות לה אני מצפה בקוצר רוח.
המסע
עלה על ציפיותיי. לבשתי שמלת רכיבה כחולה מקושטת בבדים לבנים וכעת היא
נשאה גם כתמי בוץ בקפלייה לנוכח מזג האוויר הגשום. שיערי היה אסוף בגומייה
וברדס רכיבה שכב בצורה לא ישרה בצידו של ראשי. הייתי תשושה מהמסע הארוך
וכאשר עצרנו על מנת לנוח וללון בלילות הקרים, נאלצתי להכריח את גופי לעלות
על הסוס הגבוה.
ילדים יצאו מבתיהם כאשר רכבנו בכפרים, צעקו לנו ברכות ונופפו במרץ.
"כמה זמן נותר?" שאלתי בשעה שקירבתי את סוסי אל סוסו של וויליאם, גבי כואב מהרכיבה הארוכה.
"נותרה רכיבה של כשלוש שעות" הוא ענה, מבטו משועשע מתשישותי.
"תודה לאל" מלמלתי חלושות, מדמיינת במוחי את המיטה החמימה והאמבט הקר שמצפים לי.
וכפי
שוויליאם אמר, לאחר זמן קצר עיניי נגלו למראה היפה ביותר בחיי. ארמונו של
המלך נישא לגובה ונראה מרשים ביותר. דגליו נתלו על הקירות המבוצרים, שערים
עצומים נראו מולינו כעת.
"שם?" שאל אחד השומרים אשר ניצבו למרגלות השער.
"וויליאם פוקס" הוא ענה ברשמיות. "ידידי תומאס גרין מצפה לי, וזוהי אשתי לעתיד אליזבת" הוא הוסיף והציע עליי.
"מכאן" השומרים פתחו את השערים העצומים והחוו אותנו לעבר האורווה.
"בורכה
הבאה לארמון וינדוזור" אמר וויליאם בהתרגשות בשעה שירד מסוסו ופנה לעזור
לי לרדת מסוסי. גופנו התחכך אחד בשני כאשר אחז במותניי ומשך אותי לקרקע.
רגליי נגעו באדמה, אך ידייו לא הרפו ממותניי. עמדנו כך והבטנו אחד בשנייה עד שאחד מנערי האורווה כיחך בגרונו, מושך את תשומת לבנו.
"המלך
והמלכה בחדר הקבלה, מצפים להצגתה של הגבירה אליזבת כאחת מגבירות השרת"
אמר במהירות, ואז הביט מעלה כמנסה להיזכר בשאר ההודעה. "ואדון וויליאם
מוזמן לחדרו של תומאס גרין."
"אם כך, נתראה בארוחת הערב?" הוא שאל אותי.
"כן" השבתי ופניתי אחר נער האורוות אשר ליווה אותי אל חדר הקבלה.
כאשר הגענו למקום, הנער קד קידה עמוקה והשאיר אותי לבדי, עיניי בוהות בדלתות הגדולות אשר הובילו אל החדר בו ישבו המלך והמלכה.
נשמתי
נשימה עמוקה והחוויתי לשומרים לפתוח את הדלתות. נכנסתי אל החדר ועיניי
נפתחו בתדהמה. הבחנתי במלך יפה התואר אשר ישב על כיסאו המרשים, שיערו
מתולתל וזהוב, גופו חטוב ועיניו חדרניות. לצידו ישבה המלכה קתרין מאראגון
ונראתה מבוגרת ממנו. היה ניתן להבחין במתח ששרר בניהם, המלך לא הביט באשתו
אף לא פעם אחת.
"וכעת" אמר אחד הגברים לצדי, "אליזבת נורפול, גבירת השרת החדשה של המלכה."
צעדתי
כמה צעדים קדימה והתכופפתי לקידה עמוקה. הרמתי את מבטי והבטתי במלך מבין
ריסיי הארוכות. הבחנתי בחיוך שעלה על פניו, ועיניי ראו את מה שלא רצו
לראות -
המלך בכבודו ובעצמו הביט בי בתאווה.
~
יצא ארוך ונחמד, לפי דעתי. המשך בקרוב(:
*אגב, מי שרוצה להיות בקבועים תגידו לי עכשיו ואני אפתח רשימה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
