לילה אחד ישב הענק הבודד על הירח שלו בשעה של זריחה מלבבת מלאה גוונים של ארגמן וצלילים עמומים.
הוא ישב על הסלע הקבוע שלו, עליו הוא נהג לשבת ולחשוב על משמעות היקום פעם בארבעה ימים בקביעות שוויצרית.
רק שהענק לא כל כך הכיר את שוויץ (פרט שולי).
בין הדברים שהוא היה נוהג לקחת איתו היה תיק, ובתיק היה מחבת אולם בראשו הייתה מחשבה, והיא:
"למה שלא אכין לעצמי חביתה?" -"למה?" הוא ענה לעצמו בשאלה לשאלה הקודמת.
לענקי ירח מצויים בדרך כלל יש שתי תודעות המתנהלות בו זמנית בראש אחד, דבר הגורם להם להיות מבולבלים לעיתים קרובות,
לסתור את עצמם, לנהל עם עצמם שיחות נפש ולעיתים לא רחוקות בעליל לשחק עם עצמם אבן נייר ומספריים.
משחק זה פיתח את רמת האנטילגנציה של הענקים פלאים. לא היה זה בגלל הצורות שהם היו צריכים ליצור עם האצבעות (שגם הן גרמו עומס יתר לראש הגדול והטיפשי שלהם) אלא מהסיבה שכל תודעה נלחמה עד זוב אלקטרונים לא להדליף לתודעה השניה את המידע המודיעיני החשוב במהלך המשחק.
469 ענקים מתו כתוצאה מהמשחק הזה, 231 מהם בגלל עודף מתח חשמלי שנגרם במוח
ל- 121 עלתה טמפרטות מוחם מעל ל- 1500 מעלות קלווין תוך פחות מ- 3 שניות,
וה- 117 הנותרים בלי לשים לב השתמשו במספריים אמיתיות.
מחקרים מעיירות במעמקי האוקיינוסים עד היום לא מצליחים לגלות למי משתי הקבוצות יש פחות אנטליגנציה:
1) לאלו שמתו מהמשחק, או
2) אלו שהמשיכו לשחק במשחק הזה גם לאחר שחבריהם מתו.
הענק הוציא את יומנו, (שהיה לצד מחבתו) והחל לרשום:
"חביתה: (כן.. כן.. הדבר הצהוב הזה)
הרבה שמן
חמש ביצים
מחבת (כבר יש)
שלוש כפיות מלח
אחת דבש
אש (גפרורים אם אני לא אמצא אחת כזאת)
וכל דבר נחמד..."
מיד לאחר מכן החל הענק לחפש אחר המצרכים כאשר הוא עומד על גפיו ומשקיף אל עבר האופק המדברי האין סופי שמשתרע לכל כיוון.
הוא בחר ללכת לכיוון השמש, אותה הוא מאד אהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
