סיפור , רק עוד סיפור .

פרק – 2

נכנסתי בשער בית הספר , קבוצות של ילדים עמדו ברחבה , כל אחד והקבוצה שלו .

' טוב ,איפה גיא ' חשבתי לעצמי , והלכתי לכיוון הבניין שבו נמצאת הכיתה שלו .

הוא ישב בצד , עם קבוצת בנים , ראיתי את החיוך המדהים על הפנים שלו , ואת האמת שלא רציתי להרוס אותו .

' זה או עכשיו או בכלל לא ' חשבתי לעצמי , והתקדמתי לכיוונו .

" גיא " טפחתי לו על הגב פעמיים , עד שהוא הסתובב , חיוך גדול חשף את שיניו הישרות , חיוך שעשה לי המון .

" היי , נעלמת לי אתמול , לא ענית לטלפונים " הוא בחן , ואני פשוט שתקתי .

" קרה משהו ? " הוא הוסיף והתיישב על המדרגות שהיו קרובות אלינו .

" כן " התיישבתי לידו .

לא ידעתי איך להתחיל לספר לו , ידעתי שהוא ייקח את זה קשה , פחדתי מהתגובה שלו .

" אני טסה לארצות הברית " הוא החזיק לי את היד , ולא ידע מה להגיד , אבל רק ראיתי חיוך שנמרח על פניו .

" לשנתיים " הוספתי לאחר דקה בערך , והפנים שלפני שנייה בדיוק היו מחייכות , הפכו לפנים עצובות , העיניים הירוקות והמדהימות שלו נצצו .

" לשנתיים ... " הוא חזר אחרי , מנסה להפנים את המשפט .

" כן " לחשתי .

" ו .. ומה תעשי שם שנתיים ? "

" משלחת של אבא שלי , אני מצטערת " נישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים והלכתי .

לכיתה נכנסתי באיחור של עשר דקות , רינה כבר התחילה את שיעור היסטוריה .

" יש לך משהו להגיד להגנתך ? " פנתה אליי רינה , אבל העדפתי לשתוק , והתיישבתי במקומי .

מליון מחשבות עברו לי בראש , וכל מחשבה נתקעה במחשבה שקדמה לה , לא הצלחתי להתרכז .

" דנה , תקריאי את תשובה מספר 2 " פנתה אליי רינה .

" מה ? לא , אממ .. לא עשיתי "  גמגמתי , וכל תלמידי הכיתה נעצו בי עיניים .

מהרגע שהגעתי הביתה , רוב היום שלי היה להתחיל לסדר את החפצים שלי בתור ארגזים ,  עד שהגעתי לקופסא ההיא , אותה קופסא  שלפני שנה ריגשה אותי לגמרי .

את הקופסא פתחתי לאט לאט , והוצאתי ממנה את המכתב הכול כך מקומט שהיה בפנים , והתחלתי לקרוא אותו , הדמעות ירדו ללא הפסקה :

" דנה ,

את המכתב הזה תקראי כל פעם שתתגעגעי אליי , תזכרי שאני מתגעגעת אלייך חזרה .

מתגעגעת לשטויות והצחוקים שלנו , לרגעים שהיו רציניים ופחות רציניים .

אני כותבת לך עכשיו מניו יורק , פה אני אגור במשך 5 שנים , בעיר הגדולה שתמיד חלמתי להיות בה .

לפני חודש עברתי לבית הזה , לא חסר לי פה כלום , יש לי מחשב , יש לי משפחה , יש לי בגדים , יש לי בית יפה , מה שחסר לי זו את .

אני מתגעגעת אלייך בטירוף , את לא מבינה בכלל כמה .

תכתבי לי חזרה , אני מצרפת לך את התמונה האחרונה שהצטלמנו יחד , לא יודעת מה איתך , לי התמונה הזאת תלויה בחדר .

יש לך ד"ש מכל המשפחה שלי ונשיקות .

אוהבת אותך תמיד ,

ליאור  " .

את אותו מכתב קיבלתי לפני שנה , מהחברה הכי טובה שלי , ליאור .

לא החזרתי לה חזרה מכתב , לא עמדתי בגעגועים , אבל עכשיו נזכרתי ' אני גם יהיה בניו יורק ! '

המחשבה הזאת שמחה אותי , סופסוף אני אוכל להיות עם ליאור , סופסוף אני לא אצטרך להתגעגע אליה יותר .

" איך את מסתדרת ? " עמד בפתח של הדלת אבא עם עוד 2 ארגזים .

" אני מסתדרת " חייכתי , ואבא פנה לכיוון המקלחת .

המשכתי לארוז את דבריי , ולקראת הלילה החדר היה ריק לגמרי , חוץ ממני ומהאבק לא נשאר כלום בחדר .

אחרי מקלחת חמה , שכבתי במיטה מנסה להירדם , אך ההתרגשות מהטיסה כמעט והרגה אותי .

כנראה שבלי לשים לב , נרדמתי .

את אותו בוקר ביום שלישי אני לא אשכח , זה היה הבוקר הכי מרגש שהיה לי בחיי .

התייצבתי בבית ספר , נפרדתי מכל החברים , נפרדתי מגיא , בדמעות , ובאינספור מכתבים שקיבלתי מכל החברים .