קיץ אחד לבד

אני ממש מצטערת על העיכוב . היו לי הרבה דברים על הראש ולא היה לי זמן אבל הנה הפרק הרביעי (:

בפרקים הקודמים :

( אין ציטוטים כי אין מספיק מקום :)

מישהו גילה לכל הכיתה שגילי מאומצת וכולם חושבים שזאת דניאל , דניאל מתעצבנת על רן ובסוף מתברר שהוא אוהב אותה .

פרק רביעי :

" אתה מה ? "

" מה ששמעת , אני אוהב אותך כבר מלא זמן דניאל .. אבל לא היה לי את האומץ להגיד לך את זה . "

לא עניתי , מרוב הבושה והמבוכה . מה אני יעשה עכשיו ?! אני לא אוהבת אותו ! אבל אני לא רוצה לפגוע בו .. אם הוא אוהב אותי הרבה זמן הוא ממש יפגע , אני גם לא רוצה להרוס את הידידות שלנו , עכשיו יהייה בינינו מתח . אוף , כמה מחשבות מתרוצצות לי בראש . איך תמיד הכל קורה בבת אחת ?!

" אני ממש מצטערת רן אני צריכה ללכת . ביי . "

כתבתי והתנתקתי . אוי אוי אוי .. כמה שהסתבכתי !

" אההההההההההההההה " צרחתי בקול זועם וזרקתי את הכריות על הריצפה , בעטתי במיטה , בקירות , בארונות ובדלת .

לא יכולתי לסבול את זה , פשוט לא יכולתי .

כל הבלגן הזה , אני בסך הכל ילדה בכיתה ה' !

חשבתי שאני צריכה למצוא מקום , מקום שבו אני יוכל לפרוק את כל העצבים שלי , לבכות ולשמוח .

" דניאל ? הכל בסדר שם למעלה ? " שמעתי את קולה של שרית אומר .

" כן הכל בסדר . "

שיקרתי , לא , הכל לא בסדר - מלכת הכיתה שונאת אותי שנאת מוות ובטוחה שסיפרתי לכולם על הסוד שלה , החבר הכי טוב שלי אוהב אותי , אני כל היום עצובה מדוכאת ומעוצבנת ואני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר !

ירדתי למטה ואמרתי לשרית -

" שרית אני הולכת למרכז להיפגש עם חברה לאכול פיצה , אל תחכי לי ייקח לי קצת זמן . "

" בסדר , לקחת כסף ? "

" כן בטח , אני יחזור עוד כמה שעות . "

" אוקיי תהני ואל תחזרי יותר מידי מאוחר .  "

" בסדר . " אמרתי ויצאתי מהבית .

שיקרתי שוב , אני לא הולכת להיפגש עם חברה , אני לא הולכת לקנות פיצה , אבל אני כן הולכת למרכז .

המרכז מאוד קרוב לבית שלי , ממש כמה רחובות משם .

הגעתי למרכז הסתכלתי סביבי וחיפשתי חנות שתתאים למה שאני מחפשת .

לא ביליתי הרבה במרכז , כי רק ה " מקובלים " הולכים למרכז .

ראיתי חנות שקוראים לה " יוגה ורוגע "

טוב , תמיד אפשר לנסות .

נכנסתי לחנות וראיתי מלא קטורת , נרות ריחניים ומטהרי אוויר שעשו ריח ממש טוב בחנות .

המוכרת ניגשה אליי ושאלה -

" את צריכה עזרה חמודה ? "

" לא תודה . " אמרתי .

ראיתי לפניי מדף שלם של יומנים מדהימים , מצוירים ומקושטים והיה להם אפילו ריח טוב .

הסתכלתי על המדף מלא היומנים וחשבתי איזה יומן הכי יפה .

פתאום ראיתי יומן ממש יפה בצבע וורוד בהיר , לא היו עליו קישקושים או כל דבר אחר מלבד עט ורדרד בצד , מנעול כסוף ומפתח מחובר .

אף פעם לא היה לי יומן אבל תמיד רציתי , אבל לא כתבתי , חשבתי שעדיף לשמור הכל בפנים , להתמודד לבד . שחס וחלילה מישהו ימצא את היומן , יקרא בו ויצחק עליי עד סוף חיי , לא רציתי להיות יותר פגועה ממה שאני עכשיו .

החזקתי את היומן בידי ואמרתי בשקט - " היומן הראשון שלי . "

בחנות קניתי גם קצת קטורת , נרות ומפיצי ריח , רק בשביל האווירה .

יצאתי מהחנות מאושרת כ"כ , סוף סוף , מישהו שאפשר לספר לו הכל בלי שום חשש שהוא ילך אחר כך מאחורי הגב ויספר לכולם , מישהו שלא יכול להעיר לי על מה שאני עושה ואיך שאני עושה , מישהו שבאמת יכול להקשיב לי שעות על גבי שעות בלי לומר כלום .

חזרתי הביתה אבל לא נכנסתי , הלכתי לחצר האחורית שהייתה כבר שוממת , מאז שאבא מת לאף אחד לא היה מצברוח או כוח לטפל בצמחים ולהשקות אותם .

היה לנו בית על העץ שהיה שלי כשהייתי קטנה , הוא יכול לשמש אותי עכשיו .

נכנסתי לבית העץ והוא היה בדיוק כמו שזכרתי - קופסה למשחקים , שולחן קטן וגם כיסא , מוביילים מהגג וגם קצת צמחים שכבר נבלו .

הוצאתי את הצמחים החוצה , ניקיתי את השולחן והכיסא והכנסתי את כל החפצים פנימה -

שמתי את היומן במרכז השולחן , את הקטורת על השולחן ואת מפיץ הריח והנרות על הקופסה .

טוב , הכל מסודר פה , עוברים לחצר .

החצר השוממת שלנו , החלטתי שאני יטפל בה , ישקה אותה ואפילו יעשה ארוגות של ירקות ואולי גם פירות .

חזרתי לבית העץ , כ"כ התרגשתי . לא התרגשתי לכתוב ביומן , התרגשתי מזה שיש לי מקום שהוא רק שלי ואני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה שבלי שאף אחד יפריע לי .

הדלקתי את הקטורת שהיה לה ריח כ"כ טוב ומרגיע ופתחתי את היומן , התגלו אליי מאות דפים חלקים , כאילו הם כבר מחכים שיכתבו בהם .

לקחתי את העט והתחלתי לכתוב ..

יומני היקר ,

ממ .. זה סוף הפרק :]

אני ממש מקווה שאהבתם (:

ויודעים מה ? לא אכפת לי מגיבים לא מגיבים , העיקר שקראתם D :

כי בדוגרי ? אני כותבת כי אני אוהבת לכתוב , לא כדי לקבל תגובות ומחמאות .

אז תגיבו לא תגיבו , זה כבר לא משנה (: