ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי בשובך יחזור שוב האור בעיני לא גמור, לא עוזב המגע בידייך שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך. ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך באוזנייך לוחש שואל. מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי מי שר בקול אלייך - אל חלונך מי שם נפשו שתהיי מאושרת מי ישים יד ויבנה את ביתך. מי ייתן חייו, ישימם מתחתייך מי כעפר לרגלייך יחייה מי יאהבך עוד מכל אוהבייך מי מכל רוח רעה יצילך ממעמקים. ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך באוזנייך לוחש שואל. מי זה קורא לך הלילה...
כן.. זה השיר שמנתגן אצלי במחשב עכשיו.
הוא מזכיר לי תקופות אחרות, מין ניחוח ישן כזה.
של פעם.
של התקופה של התמימות הבלתי פוסקת
של האהבה הטהורה
של התקופה שבה עוד הבנתי את עצמי...
ועכשיו?
אני לא חושבת שאני אי פעם אבין את עצמי יותר, כל התקופה האחרונה הזאת
שלא נגמרת.
מדיי פעם היו רגעים של אושר,
אני לא אגיד שלא.
אבל הרוב שחור. שחור שחור שחור שחור.
כמו ילדה קטנה שלא מוצאת את האור שלה?
שאבודה בכאב? בידיוק ככה.
אבל זה לא משנה לי כבר, אני לא נפגעת מכל זה יותר
אני אדישה, להכל.
אני חושבת שבגלל התקופה הזאת רק התבגרתי
הכאב הנפשי שלי, של הלב כמובן.. תמיד יהיה הרבה יותר חזק ממני
תמיד.
אבל למדתי איכשהו להיפגע פחות
לשים פשוט חומות ולהיות אדישה להכל.
פעם? שהייתי קטנה ותמימה עוד? שנפגעתי פעם ראשונה מאהבה?
הבטחתי לא לאהוב יותר. אף פעם.
כמה תמים זה היה מצידי? אז עוד חשבתי שאני יכולה להחליט.
אנשים פשוט גורמים לך לסמוך עליהם ואז פוגעים הכי חזק שיש.
אבל זה לא הנושא, לא משנה .
איכשהו אני תמיד סוטה לנושא הזה ומנסה לחזור לדבר על משהו אחר.
אז ככה.
אם יש משהו שאני ממש מאמינה בו? זה חברות.
לא כל החמולה הענקית שמסתובבת ביחד, ולא קבוצת בנות שמסתובבות סביב אחת.
אלא חברות, אחת אל השנייה.
לי יש 2, ובאמת שאני אוהבת אותן.
אם הן ימותו.. אני אחריהן.
אם רע להן, אני יהיה שם בשבילהן לעודד.
אוהבת אותן.
טוב פוסט הבא שאני יעלה עכשיו יהיה עם תמונות שלי עם אחת מהן 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
# Plastic Dasha