טוב אני לא יודעת מה נסגר איתו ..
הוא אוהב אותי , הוא לא אוהב אותי ..
הוא אהב אותי , הוא לא אהב אותי ..
אוף .
לא רוצה לחשוב עליו יותר .. הוא לא בן אדם כזה טוב כמו שכולם אומרים
נמאס לי כבר מכל כאבי הלב הלא פוסקים האלה . דיי .
כל פעם מחדש , כל פעם .
כל פעם אני אומרת לעצמי שאני לא מתאהבת יותר
כל פעם אני משכנעת את עצמי שזה היה רק קטע
כל פעם מחדש אני מוצאת עת עצמי חושבת עליו
וכל פעם מחדש נשבר לי הלב וכואב לי הכל .. דיי כבר דיי .
היה לי טוב , אבל באמת טוב .. רק עם בן אדם אחד . ואני בהלם שהיה לי טוב איתו
אני לא יודעת אם נחזור .. כי הוא לא בן אדם של קשר רציני
ובטח אם יהיה ביינינו משהו זה יסתכם בסטוץ או משהו כזה .. אוף .
למה אף אחד לא יכול פשוט לאהוב אותי ?
אוקיי אני פשוט חייבת להפסיק לשקוע ברחמים עצמיים .
כן יש מישהו שאוהב אותי .
אבל אני פשוט לא יכולה להיות איתו .. הלב שלי כזה אידיוט
יש לי כזאת חסימה נפשית .
אני לא יכולה להתנשק איתו
ואני מפחדת לאהוב אותו
אני מפחדת להיות איתו
ואני יודעת שהוא בן אדם מדהים
פשוט מדהים .
ושהוא באמת ... אבל באמת אוהב אותי .
אוקיי אז הוא קצת בילבל אותי .. קצת הרבה אולי .
היינו ידידים , דיי טובים מבחינתי והוא פשוט התאהב בי .
אני מרגישה כאילו הוא אח שלי ... :|
ואיזה יום אחד הוא הזמין אותי לבוא אליו ולחברים שלו .. לבית של אחד החברים שלו
ולשבת איתו ועם כל החברים שלו ..
זאת אומרת הוא הזמין אותי כמה פעמים , פשוט אף פעם לא באתי . לא היה לי נעים .
ויום אחד כן באתי , וכולם שתו חוץ ממני . הידידות שלו שנאו אותי , כצפוי
פשוט ישבתי איתו בחדר בחושך כמעט מוחלט עם מוזיקה וסתם דיברנו והתחבקנו ..
והוא ניסה לנשק אותי כמה פעמים , ולא יכולתי .
פשוט סובבתי את הראש או הורדתי אותו בערך 3 פעמים ..
והוא שאל מה קרה .. והיה לי קצת קול עצוב כזה כי הייתי בטיפה דיכי באותו היום .
אמרתי לו שלא קרה שום דבר ואני פשוט קצת עייפה .. והוא אמר שאני שקרנית גרועה ושאל למה אני לא מספרת לו
אז אמרתי לו שוב שלא קרה שום דבר ושאני פשוט עייפה .
ואז הגיע קטע שישבנו ביחד .. והתחבקנו והוא אמר ' איך אפשר לעזוב אותך תגידי '
אמרתי לו שהוא לא צריך לעזוב אותי .. והוא אמר שהוא לא מתכוון לעצמו . הוא מתכוון לכל אלה שהיו איתי
ואז הייתה שתיקה של כמה דקות ופשוט עלו לי הדמעות לגרון והרגשתי כאילו אני מתחילה לבכות עוד שנייה
והצלחתי להפסיק את זה לפני שאני יבכה .
יום למחרת זה היה האוואי שלו באייסי ...
"לא מחפש את האחת שלי...
ועובדה שאתמול פגשתי אותה..... וכל היופי המתוק שלה עשה לי את זה.....
ופשוט לשבת ולחבק אותה גורם לי להיות המאושר
ולעלות חיוך על פניך הקטנות והיפות גורמות לי להיות הכיי מאושר"
ואני כמו מפגרת הרסתי את זה
ואמרתי דברים שלא הייתי צריכה להגיד ...
אוף אני שונאת את עצמי .
כמה צפוי שעד שיקרה משהו טוב ... אני יהרוס אותו ?
כמה שזה אופייני לי ...
אני לא מאמינה על עצמי .
בעצם על מי אני עובדת ? אוהו כמה שאני מאמינה על עצמי .
כי אני חתיכת מפגרת .
ועד שמישהו באמת אבל באמת אוהב אותי ... אני הורסת את זה .
אולי זה היה לטובה ? :/
לא באמת אהבתי אותו .. ואני לא יודעת אם אני גם יצליח לאהוב אותו
אני כבר לא יודעת אם לכעוס על עצמי בגלל זה או לא .
מצד אחד ... אני סתומה כי הרסתי משהו כ'כ מדהים שחיפשתי יותר מדיי זמן
ומצד שני ... אני לא יכולה להיות איתו , אני לא מרגישה עם זה טוב .
אוף אוף אוף אוף אוף .
דיברתי איתו בטלפון ... באותה השיחה שבה הרסתי הכל .
הוא אמר לי משפט אחד ששוב העלה לי דמעות לגרון .
' הלוואי ותמצאי מישהו שבאמת ידע להעריך אותך כמו שאני מעריך אותך '
יואו סתומה .
אני שונאת אותך .
אוקיי הפוסט ניהיה ארוך מדיי >< "
ומטומטם מדיי .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
# Plastic Dasha