Hollywood

הולכת ברחוב

העיינים הירוקות הצלולות מביטות ברחוב השומם, חסר כל נפש.

היא יחפה, רגליה זוהרות מלובן כמו פנינים באור השמש שהוצאו מהים הכחול.

עייניה הרטובות מתייבשות באיטיות,

היא אינה מסוגלת להזיל יותר דמעות.

הרחוב שקט, הרחש היחיד שנשמע למרחקים

הוא פעימות ליבה.

כמו פסלון זכוכית קטן,כל כך שברירי.

הוא פועם בחוזקה מסרב להיכנע לסערת הרגשות בתוכו

היא מקשיבה לו, ומבינה

הוא לא יוכל להחזיק עוד הרבה.

כואב לו.

היא מביטה נואשת ברחוב השומם,

מחפשת אחר מישהו שיעזור לה

מישהו שיחזק את ליבה

יציל אותו מהרס, יעניק לו אהבה.

אבל הרחוב ריק,אפור קודר כמו הלילה עצמו.

עינייה כבר יבשות לגמריי.

היא הפסיקה לנסות להזיל עוד דמעה אחת.

היא נעצרת,

העיניים הירוקות שהיו פעם מלאות חיים נעצמות לתמיד.

עכשיו היא מבינה

אף אחד לא יבוא להציל את ליבה

אף אחד לא נועד לה

אף אחד מהלבבות החזקים שפועמים הרחק ממנה,

לא נועד בישביל ליבה השברירי המתפרק.

והיא המסכנה אף פעם אינה תדע אהבת אמת.