החיים הם חוויות קטנות של לעשות לפחד - דווקא

אני יוצאת מדעתי. וזה כבר לא מצחיק.

כל דבר מוציא ממני צחוק, אני לא מקבלת שום דבר ברצינות.

אבל עכשיו... כשאני נזכרת במה שהיה! אני משתגעת*

כשאני נזכרת... אני מתחילה לרעוד... אני מרגישה איך אני הופכת לקרה!

יש לי התקפות נוראיות...זה כבר באמת לא בסדר. וזאת בכלל לא אני! זאת לא הילדה שהכרתי קודם לכן...

שהייתה הולכת עם אף מורם... ויכולה לשלוח את כולם לעזאזל...

אני פאקינג משוגעת.

או שאוליי פשוט ככה נוח לי לחשוב?

שכל מה שמתחולל בגוף שלי... איתי... ההתקפות האלה... אלה רק בעיות פסיכיות?!

אוליי כי אני יותר מדי מפונקת והגיע הזמן להפסיק את זה ולחזור למצב נורמאלי?

אני צריכה את מה שהיה לי פעם! כל האדרינלין... כל ההרגשות שחוויתי פעם...

זה חסר! פאקינג חסר...! זה כואב! זה הורג....

שממישהוא יהרוג אותי או משהוא? נמאס לי לסבול את זה... באמת נמאס.

והמפחה רק מוסיפה... יופי לי... רק זה היה חסר לי... שהם יהרגו אותי גם... לאט לאט...

אבל כבר על בטוח שיהיה...

נחמד לי... ררררררררר.

מוות.מוות.מוות.מוות.מוות.מוות.