החיים הם חוויות קטנות של לעשות לפחד - דווקא

והיא אהבה גבר שהיה עשוי מכלום.כמה שעות בלעדיו וכבר היתה כולה מתגעגעת,

יושבת במשרד מוקפת פוליאתילן ובטון וחושבת עליו.

ובכל פעם שהרתיחה מים לקפה במשרדה בקומת הקרקע היתה נותנת לאדים לשטוף את פניה,

מדמיינת שהוא זה שלוטף את לחייה,שמורות עיניה,

מצפה שהיום יעבור, כדי שתוכל שוב לעלות במדרגות בית המגורים,

לסובב את המפתח במנעול הדלת, למצוא אותו ממתין לה בשקט וערום בין סדיני מיטתה הריקה.

לא היה דבר בעולם שיכול היה להפוך אותה יותר מאושרת מלעשות איתו אהבה כל הלילה, לטעום שוב משפתי האין שלו,

לחוש ברטט הבלתי-נשלט העובר בו, בריק המתפשט בתוך גופה.

הוא לא היה הגבר הראשון שלה, היו הרבה לפניו, שהזיעו וגנחו במיטתה, מכאיבים בחיבוקם, לשונם הבשרית בפיה,

גרונה, כמעט חונקת.

גברים שונים, מחומרים שונים: מבשר ודם, מפחדים, מכרטיסי האשראי של אבא, מבוגדנות, מתשוקה לאחרת...

אבל זה היה אז, עכשיו יש לה אותו.

לפעמים, לאחר שעשו אהבה, היו יוצאים לטייל ברחובות רטובי הלילה.

חבוקים, שכמייה אחת לשניהם, בזים לרוחות ולגשם כאילו חוסנו מפני מגעם.

הוא התעלם מהערות הסובבים, והיא העמידה פני לא שומעת.

וכל הרכילות והרוע לא נגעו בעולמם, כמו אותן טיפות רטובות.

היא ידעה, שהוריה לא היו מרוצים מאהובה, למרות שהסתירו זאת.

פעם אפילו שמעה את אביה מנחם את אמה בלחישה, "יותר טוב משהיתה יוצאת עם ערבי, או עם איזה מסומם".

הם היו שמחים ודאי, אם במקומו היתה יוצאת עם רופא מיומן, או עורך דין צעיר.

הורים נוטים לחפש בבתם גאווה, ואת זו קשה למצוא בגבר העשוי מכלום.

אפילו אם אותו גבר עשה את בתם מאושרת, מילא במשמעות את חייה, יותר משכל גבר של חומר היה יכול.

הם יכלו לבלות יחד שעות, חבוקים, בלי לומר דבר, לשכב במיטה ערומים, בלי לשנות אהבה או תנוחה.

וכשהשעון היה כבר דוחק בה לקום היא היתה מוכנה לוותר על קפה הבוקר, על שטיפת הפנים, הברשת השיער,

כדי לזכות בעוד כמה רגעים של יחד, אתו.

וכל הדרך במורד המדרגות, לתחנת האוטובוס, למקום עבודתה, היתה מחכה לרגע בו תחזור שוב אליו,

תסובב את המפתח בדלת, והוא יהיה שם.

שום ספק או חשש לא שכן בה.

היא היתה בטוחה באהבתם.

היא, שכאבה כבר הרבה אכזבות, ידעה שאהבה זו לעולם לא תבגוד בה.

מה כבר יוכל להכזיב כשתפתח את הדלת? דירה ריקה? דומייה מעקרת? שום דבר בין סדיני המיטה הסתורה?

-כי אין יותר טוב מאשר להתחיל מחדש בקטע שאוהבים -

הינה עוד התחלה חדשה.

עוד בלוג חדש.

אני מרגישה שינויים עם עצמי, ויש חשק לפתוח בדף חדש.

אז ככה, אני ילדה מחו"ל, ליתר דיוק מרוסיה.

אני בת 15. עוד מעט.

אני נלחמת בעצמי, בריצה מתמדת אל המטרות שלי.

אני עוברת תקופה שהיא לא קלה בשבילי.

אז הכל יתפרק בבלוג שלי.

`בישבילי החיים זה דבר שאפשר לשנות
החיים מורכבים מהרבה אכזבות ואהבות
אז אולי הגלגל באמת מסתובב,
אבל בסוף לכל אחד איפה שהוא כואב.`