אתמול הוא הודיע לי חגיגית שב6 לאוקטובר לוקחים אותו לצבא,
ועוד לאן? למלחמה בגרוזיה!
לעזאזל הוא פאקינג הולך למלחמה!
ושלא נתייחס לעובדה שהמלחמה רק מתחילה
והלאה יכול להיות בהרבה יותר גרוע.
אני בשוק, אני בהלם.
אני לא אראה אותו שנה שלמה,
ויכול להיות שגם לא אשמע ממנו.
הוא כל-כך יקר לי,
אני לא רוצה שזה יקרה,
זה יהיה עוד מכשול בחיים שלי.
שיחה שלנו:
הוא: את יודעת ב6 לאוקטובר לוקחים אותי לצבא...
...
אני: תפסיק להתסלבט עליי.
...
הוא: אני לא צוחק. אני הולך למלחמה בגרוזיה.
-שתיקה-
הוא: את תחכי לי?
...
אני: אתה רוצה שאני אחכה לך?
-שתיקה, אני מסתכלת לו בעיניים,
הוא מסתכל לי בעיניים,
אני רואה את התיקווה מנצנצת לו בעיניים-
אני: אני יודעת שאתה רוצה שאני אחכה לך, ואני אחכה לך! אני מבטיחה!
...
הוא: חברים שלי יכחו לי אותך.
...
אני: אני לא אצה איתם מבטיחה.
...
הוא: ועם כן? אני לא אהיה פה שנה!!! ואת תחכי לי?
...
אני: כן, אני אחכה לך!
...
הוא: ועם יקרה מצב שימאס לך לחכות?
...
אני: לא ימאס לי!
-הוא התחיל לנשק אותי ללא הפסקה,
לחבק, ולהסתקל לי בעיניים במבט עמוק, שחודר ללב-
אני באמת אחכה לו!
אני מבטיחה לא משנה מה.
הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי,
גם אני לא אמרתי.
אני לא רוצה לשמוע ממנו שהוא אוהב.
כי זה רק יהרוס.
הוא גורם לי להרגיש כלכך הרבה רגשות,
הוא גורם לי לקוות.
זה אחד השלבים הכי רציניים שהולכים לעבור עליי,
אין לי שמץ של מושג איך אני אחייה בלעדיו שנה שלמה.
אבל אני חזקה!
אני העשה את זה,
לא משנה כמה זה יכול להכאיב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
