נכון שאני נראית שמחה והכל ,
ואני באמת שמחה .
אבל משהו בתוכי לא שמח .
לא יודעת למה ואיך .
כי .. פשוט .. אממ ..
נראלי שהחברים שלי מסתירים ממני דברים ,
כאילו זכותם והכל ,
אבל הם מספרים לחצי עולם ואז אני מרגישה
מטומטמת .
אני ילדה רגישה ,
ואם קורה משהו *חס וחלילה* לאחד מהחברים
שלי , אני מיד מרגישה .
ואז לי לא טוב .
נגיד אם לאחד מהחברים שלי יכאב הראש ,
אז גם לי יכאב הראש .
או אם נגיד למישהו יקרה משהו ,
אני ירגיש את זה ממש .
ולא , אני לא מחפשת שום צומי ושום נעליים .
אני מרגישה שאפחד לא רוצה בקרבתי ,
שאפחד לא מרוצה מיזה שאני קיימת .
ושאני שואלת את זה ,
אז אומרים 'לא , זה לא נכון' ,
וזה הכי , אבל הכי כואב ופוגע -
שמשקרים .
ובאמת , אני מרגישה לא שייכת .
לאפחד .
לא לחברים שלי ,
לא לשיעורים בכיתה ,
לא לבצפר .
אני לא מרגישה שייכת לעצמי .
כן , קשה לי .
אני בחרא של תקופה ,
ולא כולם מבינים למה ואיך .
נכון , יצא לי שם של סוג של 'קשוחה'
אבל אני מזה לא .
אני בסה"כ בנאדם ,
שלא רוצה שידעו למה הוא עצוב וקשה לו .
אבל אני הכי לא כזאת .
ואם פגעתי במישהו בגלל זה -
אז אני באמת מצטערת .
מכל הלב .
ועכשיו אני מבינה למה הכל חרא לי .
כי אני לא אופטימית .
*למרות שיש לי מדבקה של 'שמור על אופטימיות'
על הפלאפון שלי ><"*
אתה ?
אני יודעת שהיו מלא פעמים שלא דיברתי איתך
על כלום .
והבנתי כמה פגעתי בך .
ובגלל זה לא דיברתי איתך .
כי לא רציתי לפגוע בך .
כי אתה יותר מדי חשוב לי ,
ואני יותר מדי אוהבת אותך .
ואני לא רוצה לפגוע בך יותר מדי ,
אז אני מעדיפה לשמור מרחק .
אבל אני לא יכולה ,
בבוקר שאני אומרת שלום לכולם ,
אתה מסתכל עליי ,
ואני מתה לתת לך חיבוק ..
אבל אנחנו לא מדברים .
והכל בגלל הטימטום שלי .
וכן , אני יצאתי מטומטמת .
כי האמנתי שיכול לקרות בנינו משהו .
מסתבר שלא .
שכולם שומעים 'שירי אהבה' וכל זה ,
ואני איתם ...
הם אומרים לי את השיר הזה -
הוא ישיר לך אותו ,
את תראי .
ואני יודעת שלא .
אם כבר , תשיר אותו למישהי אחרת .
כי באמת , מגיעה לך מישהי יותר טובה .
מישהי שלא תפגע בך .
כמו שאני פגעתי בך .
ואני מצטערת על הכל .
ולא משנה כמה תגיד שאתה סולח ,
לא משנה כמה תנסה לעודד אותי ,
אני לעולם לא יסלח לעצמי .
כי מה אני ?
אני סתם עוד איזה ילדה בעולם הזה ,
אם אפשר לקרוא לי ילדה .
*ולא אכפת לי שכולם יודעים על מי אני מדברת .
לא ממש לא .*
ואת ?
את יודעת שאני אוהבת אותו ,
ואת ממשיכה להתמרח עליו .
איכ' את מגעילה אותי .
ואתם ?
אתם שקוראים לעצמכם 'החברים שלי' .
לא חברים ולא נעליים .
אם הייתם חברים אמיתיים ,
הייתם שואלים אותי מה קרה ,
ומתעקשים על זה .
לא מתוך נימוס .
זה פתטי ומגעיל .
אתם מגעילים .
אני מנסה להיות אופטימית .
אני לא יכולה .
יש כאלה שיגידו 'את לא מאמינה בעצמך' ,
ויש כאלה שיגידו 'את לא מספיק מתאמצת' ,
אבל לא , זה לא זה .
אני מאמינה בעצמי ואני מתאמצת .
אני צריכה את התמיכה שלכם .
ודווקא מתי שאני הכי צריכה אותה ,
אתם לא תומכים .
בי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי .