וואי , מלא זמן לא כתבתי כאן .
כנראה שפשוט לא היה לי מה לכתוב .
אבל אחרי כמה חודשים של 'הסתכלות' על כולם , הבנתי שבעצם היה לי מה לכתוב ,
פשוט לא ידעתי איך .
עכשיו אני בטוחה - עליך אני לא ידבר , לא יכתוב , כלום .
יודע מה ? הפעם - אתה צודק .
צדקת בזה שאמרת שעדיף שנתרחק , נכון , אולי התרחקנו יותר מדי - אבל לפחות אתה לא
פוגע בי שוב ואני לא בך .
ואני באמת באמת מצטערת .
ואת ?
אני הייתי בטוח שאת החברה הכי טובה שלי .
אבל גיליתי דברים . יותר מדי דברים .
דברים שסידרו לי כמה דברים בראש .
תקעת לי סכין בגב ואני בכלל לא הרגשתי .
נפלתי עמוק בפח שלך , ולא רק אני .
את קוראת לעצמך חברה ? תרשי לי לגחך - גיחי גיחי גיחי .
אני סמכתי עלייך , סיפרתי לך הכל .
ואת הלכת ועשית דברים מאחורי הגב שלי למרות שידעת מה אני מרגישה .
מזל שהתרחקנו . לפחות יצא משהו טוב מהחופש הזה .
כולך רק צומי . יותר מדי צומי . אה כן , ופוזות .
אפחד לא אוהב אנשים פוזאיסטים וכאלה שרוצים יותר מדי צומי .
את עובדת על כולם , אולי מבחוץ את נראית חברה טובה אבל מבפנים ? איכ' .
אני לא יודעת איך סיפרתי לך הכל , כל מה שעובר עליי ומציק לי .
אין לי מילים לתאר את זה , באמת .
ואתם ?
אתם כל הזמן גורמים לי לבכות , כאילו אתם נהנים מזה .
יאללה , חלאס . נשבר לי ממכם כבר .
זה כאילו אתם נהנים לפגוע בי .
לא טוב לי בשום מקום אצלכם .
מתי תבינו ששניכם פוגעים בי כל הזמן ? מתי ?
נמאסתם . רבאק , די .
כאילו לא אכפת לכם שאני כל יום צריכה לסבול את הצרחות שלכם אחד על השני ,
את הטריקות טלפון בפרצוף , את העצבנות , את זה שאתם כל יום פוגעים בי ובאחים שלי .
ואתם אפילו לא שמים לב . אני שונאת אותכם . מתי תבינו ?
אולי מבחוץ זה נראה כאילו הכל טוב ויפה , וזה רק כי ככה חינכו אותי .
להסתכל על חצי הכוס המלאה , אבל איך שאני מגיעה הביתה , או נכנסת לאוטו -
איך תסבירו את זה שתמיד יורד לי החיוך מהפנים ? הא ?
מתי תביני שטוב לי לחיות אצלו ופשוט לא נעים לי להגיד לך את זה ?
מתי תבין שהיא פוגעת בי ותנסה לעשות עם זה משהו ?
אני לא אומרת לכם כלום , כי אני באמת פוחדת .
זה כבר לא מצחיק , זה הגיע לשלב שאני פוחדת מכם .
למה לא יכולה להיות לי פאקינג משפחה נורמלית ?!
די , נמאס לי כבר !
