עד סוף העולם.

כמעט חצי שנה, שעברתי איתו, עם הנסיך המדהים שלי.

אך חצי שנה גם בלעדיו.

לפעמים אני מרגישה כמה אני צריכה אותו והוא חסר לי, מקרים שבא לי לברוח מהכל ולרוץ אליו, רק לחיבוק, לתחושת  ההגנה הזו שלא משתווה לאף תחושת הגנה אחרת.

אני עוד חושבת שחצי שנה עם הנסיך, לא משתווה לחצי שנה שעברתי עם אהבת חיי.

מוזר משהו, שאני עוד קוראת לו אהבת חיי.

הוא נעלם מהחיים שלי, לפחות אמור.

אז איך לתאר את מה שאני מרגישה כרגע ?

כלום.

כבר כל כך לא בא לי לחשוב או להרגיש שזה ממש מצחיק.

כבר שכחתי עד כמה כיף פה.