זה היה מדהים לראות את האנושיות שלה, את היכולת שלה להזדהות בכזאת רמה עם אדם אחר.

לבכות בגלל צער שאדם אחר חווה, מה יותר אנושי מזה, מלהרגיש את הכאב של האחר בעצמך בכזאת בהירות?

עכשיו אני מעריכה אותה פי כמה וכמה ממה שהערכתי אותה קודם (והערכתי אותה קודם).

לא להאמין כמה רגיש ומתחשב אדם יכול להיות.

ולראות את כולם יושבים בשקט ומחכים לה, שתחזור (אז מה אם היו שניים שלושה שניסו ללכת כולם אמרו להם להישאר) - זה גרם לי לתחושה חזקה של אמונה בכיתה שלנו, שלגיבוש, של אחדות, של אכפתיות.

איך זה שהיא נסתה להגיד לנו את זה ונשברה ככה ושאר המורות שסיפרו לנו לא נשברו (לא שזה מוריד מערכן).

מעולם לא חשבתי שאני אעריך אדם על זה שהוא בכה. בכי הוא הרי סיממן לחולשה, לחוסר אונים. והנה היא בוכה וזה גורם לי פשוט להעריץ אותה (כנראה פה מתאים המשפט 'כל מקרה לגופו' הבכי הזה העיד על דברים אחרים).

זו היתה אחת השעות היותר מרגשות שהיו לי בשבועות/חודשיים האחרונים (ואולי אפילו יותר).

זה גרם לי להסתכל על עצמי ולחשוב על זה שאני הייתי רוצה להיות מסוגלת להגיע להזדהות כזאת עם האחר.

שלכם-

        limitless