כשאתה קטן תיד שואלים אותך 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?', ואתה תמיד עונה 'אסטרונאוט', 'טייס', 'רופא', 'רב חובל', 'אביר', 'נסיכה', 'וטרינר' או המקצוע של ההורים שלך.
שואלים את השאלה הזאתי כאילו המקצוע שתעבוד בו הוא כל המהות שלך, כאילו אפשר לסכם את כל מה שתהיה ב'צייר'.
ואז איפה שהוא בין גיל שמונה לשש-עשרה, מניחים קצת לשאלה הזאת בצד, אפשר לדבר איתך על הלימודים ולאיזה חטיבה אתה רוצה לעבור ואיזה מקצוע אתה רוצה ללמוד מוגבר, איך החברים בבית ספר ולא בבית ספר.
ואז מגעים לכיתה יא' והשאלה הזאת עולה שוב, כי עכשיו אתה כבר בן שש-עשרה, אז מובן מאליו שכבר תכננת לפרטי פרטים כל מה שתעשה מרגע זה ועד גיל שמונים ואחת.
אז שוב שואלים אותך 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' ושוב מצפים ל'איש הי-טק', 'מהנדס', 'פוליטיקאי', 'עורך-דין' או 'מדען'.
שואלים אותך 'מה אתה רוצה להיות?', מה אתה רוצה שתהיה המהות שלך?, ומצפים שתענה על 'באיזה מקצוע אתה רוצה לעסוק?'.
כשאני אהיה גדולה אני רצה להיות אישה קטנה, עם משפחה קטנה, שגרה בבית קטן עם חצר קטנה בפאתי מושב קטן - שכדרכם של מושבים קטנים יהיה לו שם ארוך (אולי משהו בסגנון 'מעלה בקעת הר שדה נרקיסים').
אני רוצה לקום בבקרים קטנים ולסוע, במכונית הקטנה שלי, לעיר הקטנה הקרובה. לעבוד במשרד קטן בבניין גדול, עם חלונות זכוכית עצומים, שעומד להפוך לאחד מפלאי עולם - במובן של 'פלא שעדיין לא העלו את הארכיטקט שתכנן אותו על המוקד'.
ואחר כך בערבים קטנים, אני רוצה לחזור לבית הקטן שלי. וללכת לישון בלילות קטנים,זרועי כוכבים קטנים, שאפשר ממש לראות אותם כי אין זיהום אור במושב הקטן הנ"ל.
ולפעמים בלילות הקטנים האלה אני אחלום חלום קטן על האישה הגדולה שאולי הייתי יכולה להיות עם רק הייתי בוחרת בכך, ואז הייתי מתעוררת בבהלה ונזכרת שלאנשים קטנים יש צרות קטנות ואושר גדול, בעוד שלאנשים גדולים יש צרות גדולות ואושר קטן.
לפעמים תוקף אותי מן שגעון גדלות, עולה בי הרצון להיות אדם גדול. לפעמים בא לי להיות אדם כזה ששינה את העולם, ששבר מוסכמות והפך את העולם הזה לעולם טוב יותר. לפעמים תוקף אותי חשק להיות אדם כזה שיש על שמו רחוב בכל עיר שמכבדת את עצמה, וגם איזה פארק באיזו עיר, תחנת רכבת אחת ואולי, רק אולי גם איזה בית ספר.
אבל, למזלי, החשק הזה תוקף אותי רק לפעמים.
שלכם,
limitless
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Limitless