אני כל כך שונאת כשעושים לי את זה!

אני מנסה להיות נחמדה ומציעה למישהו טובה וכמובן שהוא שמח ומאושר ומודה איזה אלף פעמים.

ואז פתאום, זה כאילו שאני חייבת לו משהו "נו... כבר עשית את זה", "את עוד לא שלחת לי את זה, מתי תשלחי", ותוסיפו לזה נימת קול של איזה בוס שלך שמחכה ממך למסמכים שהיית אמור להעביר לפני שבוע.

ועוד מצפים ממך להצטער שעוד לא הספקת לעשות את הטובה שהצעת.

אז עזרתי אומץ ואמרתי לו.

"שמע... זו טובה שאני עושה לך. אני לא חייבת לך כלום ואתה לא יכול להסתמך רק עלי, גם לי יש חיים."

ואז הוא התחיל לנסות לנגן על 'מיתרי ליבי' (חבל שהוא לא יודע שאין לי לב!)

"אני לא יודע לעשות סיכומים, אני לא טוב בזה, אני אכשל"

"אז אתה חייב ללמוד להכין, אני לא אעשה את כל העבודה השחורה בשבילך תמיד"

ואז הלכתי, וחשבתי שבזה זה נגמר.

והנה שוב הוא פונה אלי.

"אני עומד להכשל"

ואני החלטתי שעד שהוא לא מבקש במפורש ובצורה יפה אם איזו הבטחה קטנה בצד (שהוא ילמד לעשות את החלק הקשה ביותר גם בעצמו) אני לא נותנת לו את הסיכום.

אז אחרי שעשיתי כאילו שאני לא יודעת למה הוא מתכוון.

"אפשר את הסיכום"

בלי 'בבקשה', בי 'תודה מראש', בלי שום דבר כאילו שזאת העבודה שלי והוא משלם לי על זה.

וזו לא הפעם הראשונה (לאו דווקא איתו)

אנשים, כשעושים לכם טובה... תזכרו, לא חייבים לכם כלום, אנשים בסך הכל מנסים להיות נחמדים.

שלכם-

          limitless

עצבנית שלא באשמתכם!