כשהייתי בת 5 נסענו לצרפת, אני זוכת משם שני דברים - את המראה מהקצה של מגדל אייפל, אני זוכרת שאמרתי שכל המכוניות נראות כמו מכוניות צעצוע ואת חנות הצעצועים הגדולה.
האמת, אני לא ממש זוכרת את חנות הצעצועים הגדולה, אני זוכרת את המדף של sylvanian families (מקושר לאתר שלהם).
כשאחותי הייתה קטנה והם היו בצרפת קנו לה בית של ברביות, זה מה שהיא רצתה למרות שההורים העדיפו כבר אז את הסילווניין. זה היה כמו גן עדן עלי אדמות עבור ילדה בת חמש, המון בתים, כלי רכב, רהיטים, בובות וכל דבר שעולה על דעתכם.
אני ישר התבייתתי על בית הסירה, אבל ההורים חשבו שעדיף לקנות בית רגיל, והם אלה שאוחזים בכרטי האשראי.
איך שאני אהבתי אותם הייתי משחקת בהם המון, יותר מלשחק אהבתי פשוט להציב אותם בסיטואציות מסוימות ולהשאיר את זה כך עד לשבוע הבא. כמובן שזה היה גם להיט בקרב החברות שלי.
לאור העובדה שאיאפשר היה (ועד כמה שאני יודעת עדיין אי אפשר) להשיג אותם בארץ, כל פעם שהסבים היו נוסעים לחו"ל הייתי מבקשת שייקנו לי משהו, לפעמים המשהו הזה היה מוגדר ולפעמים זה היה מה שהם ימצאו.
סילווניאן זה לא כמו ברביות, בכל דבר מושקעת מחשבה, יש פרטים קטנים שכמעט ולא שמים לב אליהם, אבל הם קיימים, הדמויות הן חיות חמודות שעשו להן האנשה והלבישו אותן בבגדים פשוטים, הכל פשוט כפרי והעיצוב הוא ישן. ברביות הן מקדש קטן לקפיטליזם ולהגדרת היופי בימינו יש להן מכוניות ספרט גדולות ומכוערות, אופנועי ים, קניונים וכרטיסי אשראי והכי נורא זה שמראים שם איזה דמות אישה מושלמת ובלתי מושגת בעליל ונותנים לילדות הקטנות להלביש אותה במלא בגדי מעצבים.
לא שאני אומרת שהמטרה של sylvanian היא לא להרוויח כסף, אבל הם עושים את זה בדרך שונה והרבה יותר חינוכית.
לפסח בכיתה ו' אבא שלי קנה באי-ביי אוטובוס של סילווניין ובית סירה, בית הסירה אבד בדואר (או נגנב בדואר) וזו היתה אכזבה מרה, מגיל 5 חלמתי על בית הסירה הזה. אבל האוטובוס, שבעוונותי לא ידעתי על קיומו, היה הפתעה מדהימה.
בכיתה ז' כשנסענו לאנגליה בחנות צעצועים הגדולה בלונדון קנינו את בית הסירה, בלונגליט הייתה תערוכה של בתי בובות ושם קנינו כמה רהיטים (לא של החברה, אבל בכל זאת רהיטים מדהימים מעץ).
בכיתה ז' זה כבר לא היה משחק, קצת גדלתי עליו, אבל זה היה אוסף שאהבתי והייתי גאה בו.
לאט לאט כבר לא נעשה בהם שימוש והם צברו אבק ותפסו מקום, והיום הגיע הזמן לארוז אותם בקופסאות ולשים אותם בבוידעם (כמובן רק אחרי שהבהרתי לאמא שלא זורקים כלום, לא נותנים לקרובים עם ילדים קטנים ולא תורמים, הצעצועים האלה הרי עתידים לשמש גם את ילדי בבוא היום [למרות שזה יהיה עוד המון זמן]).
נראה לי שזה מן טקס מעבר, זהו עכשיו אני גדולה. ארזתי את הצעצועים האהובים עלי בקופסאות אטומות במסקינגטייפ, כתבתי עליהן sylvanian family בטוש עבה ואם המון שגיאות כתיב, ושמתי בבוידעם, התנתקתי רשמית מהילדות. וזה עצוב, אני עדיין ילדה, תינוקת, עובדה כמה צעצועים כמעט וגורמים לי לבכות.
אני פיטר פן!!! אני לא גדלה!
רציתי לצלם תמונות של הסילווניאנים שלי, מרוהטים ברהיטים שלהם וכשיושבים בהם הדיירים שלהם, אבל הם היו כל כך מלא אבק ולא ככה אני רוצה להראות אותם, אני רוצה להראות אותם בשיאם. אז אני מביאה לכם את התמונות של המבנים שהיו לי (האוטובוס והסירה- את התמונות של הבית לא מצאתי, כנראה שכבר לא מייצרים אותו) מהאתר, למרות שככה עם רהיטים ודיירים אחרים, הם כל כך סתמיים.
האוטובוס:
הסירה (הצבעים שלה שונים מצבעים של הסירה שלי):
שלכם-
limitless
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Limitless