אמא ספרה היום עוד סיפור על סבא רבה, כל יומיים משהו שקורה מתקשר למשהו שסבא רבה עשה/אמר פעם. מוזר לי לקרוא לו סבא רבה, תמיד קראתי לו סבא, ככה זה אצלנו לומר סבא רבה זה ארוך מידי, אז מקצרים. אני זוכרת אותו בכיסא גלגלים, עד לפני כמה שנים הייתי בטוחה שהוא היה בכיסא גלגלים לפחות מאז שנולדתי, אמא אמרה לי שלא, שזה היה רק ממש בסוף, לפני שסבא נגמר ושלפני כן הוא הלך והיה לגמרי עצמאי, היא אמרה שראיתי אותו רק פעם אחת בכיסא גלגלים. כנראה אני זוכרת אותו רק בכיסא גלגלים כי זה היה משהו יחסית טראומתי לילדה בת 3.
אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותו, זה היה אצל סבא (לא רבה) וסבתא (לא רבה), והוא היה שם, בכיסא, ואני נורא פחדתי, לא הייתי רגילה לראות אנשים בכיסא גלגלים, ולא רציתי ללכת ולתת לו חיבוק ונשיקה, נדבקתי לרגל של אמא ולא הלכתי. אני זוכרת שניסו לשכנע אותי ללכת לתת לחבק ולנשק אותו, בסוף השתכנעתי אבל נתתי לו רק חיבוק, וגם אחד קצר כזה.
בהסתכלות אחורה אחרי כמעט 14 שנה, אני נורא מצטערת על זה, אני אהבתי אותו נורא, באמת. היתה בו איזו אהבה עצומה לילדים, הוא תמיד היה מביא לנו מתנות ומשחק איתנו, גם שומעים את זה בסיפורים עליו.
אני זוכרת שהלכנו אל הדירה שלו, אני לא בטוחה אם זה היה לפני או אחרי שהוא מת, נראה לי אחרי, אבל זה היה בתקופה של המוות, בכל מקרה. הבית שלו היה בקריית אתא, את זה אני יודעת עכשיו, אז העולם שלי כלל את חיפה, אולי גם את נהריה - עד גיל 8-9 הייתי בטוחה שאילת זה חו"ל (אולי כי לא ידעתי שאילת זה בארץ ואולי כי לא ידעתי מה הפירוש של 'חו"ל'). - אני זוכרת שחדר המדרגות בבניין היה חשוך ומוזנח, מדרגות מתפוררות, קורי עכביש ומנורות שלא פועלות, חדר מדרגות מהסוג שסרטי אימה מושתתים עליו. אני עדיין תוהה איך הוא הגיע לדירה שלו עם כיסא הגלגלים, אני משערת שאז הוא כבר היה באיזה בית אבות.
עד גיל 6 ככה הייתי גאה נורא בחדשנות של המשפחה שלי. לסבא רבה שנולד אי שם בתחילת המאה היה שם צעיר שנותנים לילדים שנולדים היום, רק בגיל 6 הבנתי שזה היה כינוי חיבה.
וזהו, זה כל מה שאני זוכרת ממנו.
לאמא שלי יש המון סיפורים עליו, אני תוהה האם זה משהו שקורה כשמישהו מת, פתאום הרבה דברים רגילים שקרו בחברתו מפתחים משמעות מיוחדת, אני ממש מקווה שזה ככה. למה אני מקווה שהוא לא היה כזה ייחודי? כי כשאני חושבת על זה, אני לא יכולה להעלות על דעתי המון סיפורים של דברים מיוחדים שקרו לי עם סבא (לא רבה) וסבתא (לא רבה) והסבתא (לא רבה) השנייה, וכן הייתי רוצה להיות מסוגלת, כמו אמא, לספר עליהם סיפורים, כי אני באמת אוהבת אותם, המון.
שלכם,
limitless