עשיתי היום תיאוריה.
את האמת, אין לי הרבה מה להגיד על זה 30 שאלות משעממות ו40 דקות לענות עליהן.
הפקידים שם ממש מתוסכלים, וכתוצאה מזה מתסכלים (כמובן). אני באה אליהם בסוף, הפקידה שם בודקת את התוצאות שלי במחשב וזורקת בשקט בלי להביט אלי או להעלות איזושהיא הבעה על פניה "עברת", לפי הצורה המדכאת שהיא אמרה את זה לקח לי איזה חצי דקה להבין מה היא אמרה חשבתי שנכשלתי (עד שקיבלתי את הדף שכתוב עליו שעברתי).
בכל מקרה, את הפוסט הזה לא באמת כתבתי בשביל לספר על התיאוריה (כי את מי היא מעניינת), אלא רק מכייון שחשבתי שזה לא לעניין לעשות פוסט שכל מה שכתוב בו זה את הדבר שכבר כמעט 17 שנים (מאז שנולדתי) אני חולמת להגיד, ומיום חמישי האחרון יש לי את הזכות לעשות זאת:
אני, את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי.
שלכם,
limitless
נ.ב.
שלוש תפוחים, אותכם, היא להיות מעצבנת, _____________ (נא להוסיף על הקו שגיאות לשוניות כאוות נפשכם).