פיקולו, העביר אליי את השרביט.

נחמד לקבל את השרביט ולא להיות האחרון שנבחר לקבוצה... אבל לא אשקר, המשימה מעט מאיימת עליי ואני לא בטוחה שייצא משהו מעניין.

1. בגילאי ה-15-16 שלי הייתי הכלאה מוזרה וחסרת הכוונה בין פריקית (רק
חולצות שחורות וג'ינס, מגפיים שחורים ענקיים וגסים, שחור בעיניים, צמידים
שחורים, וכל מה שרק תרצו) לבין פקאצה (איזה מושג שנכחד!) ארצישראלית מצויה
ששומעת גלגלצ ומפזמת את השירים של רוני סופרסטאר (כן, וממש שניה אחכ גם
שירים של צ'ילדרן. אבל זה היה רק בכאילו!).

2. אני פלרטטנית. ממש.

נהגים, מלצרים, מלצריות, מוכרים, נשקים בנשקייה... כל מי שזורם. זו דרך
תקשורת נהדרת בעיניי. בתיכון זה היה מקבל ביטוי בעיקר בטיולים, כשהייתי
מוצאת את עצמי ה "באסטבאדי" של המאבטחים ומסתובבת איתם יותר מאשר עם חברים
שלי (זה עלול להשמע בעייתי מבחינות חוקיות. זה לא היה).

3. במשך כל י"ב הייתי מאוהבת במורה שלי לקולנוע בתיכון.

במיוחד או שווה במיוחד, אבל הוא היה גבר צעיר, מורה לקולנוע, בבית ספר
ששולטות בו כמובן מורות. העניין התחיל להיות בעייתי כשמצאתי את עצמי בוחרת
בגדים במיוחד, בימים שהיה שיעור איתו. פתטי, אבל לאחרונה בעודי נוסעת
בבוקר, חשבתי שראיתי אותו באיזו מכונית שחלפה על ידי ולרגע פרפרו לי שוב
הפרפרים בבטן.

4. המורה למתמטיקה שלי בתיכון אהב אותי מאוד והעריך אותי, ולכן היה די
מעלים עין מהטעויות שלי והיה אפילו קצת עוזר לי במבחנים. לא שהייתי כישלון,
הייתי ממש טובה (4 יחל) אבל הוא היה משלים לי את הפינות הקטנות החסרות.
אבל אני, החננה הישרה ביקום, היה לי קצת קשה עם זה (וגם רק בדיעבד הבנתי
שעשה זאת בכוונה). וכשהוא היה מעלים עין מטעות (כשהיה מדובר בטעויות
קטנטנות, הוא היה מסמן שטעיתי ולא מוריד ציון. כמעט בכל מבחן) הייתי באה
אליו ואומרת לו שהוא לא הוריד לי נקודות. הוא היה מחייך אליי ונאנח כל פעם.
ולא, הוא אף פעם לא הוריד לי. תמיד ביטל אותי די מהר ושלח אותי לדרכי עם
הציון שהוא ברוב חסדו נתן לי.

5. אפשר להרגיש את הדופק שלי בבטן, יותר חזק מאשר בפרק כף היד.

זה יוצר מצבים קצת מביכים בסיטואציות מסוימות (קשה לא להרגיש את זה. אם שמים לי פלאפון על הבטן כשאני מתרגשת, הוא מקפצץ לו על פי קצב דפיקות הלב שלי).

6. הפעם הראשונה שהתנשקתי הייתה בפעם הראשונה שהשתכרתי, וכמעט הקאתי למיועד בפה. מזל שלא היה לנו ממש אכפת אחד מהשני.

די מתחרטת על זה במבט לאחור.

7. אני מדברת אל עצמי המון בתוך הראש שלי, ולפעמים אפילו קצת מעבירה לי בראש סיטואציות - אם כאלו שקרו או כאלו שיקרו, ומדובבת מה אני אמרתי או אומר, ומה אמרו או יגידו לי. ולפעמים, כשאני הולכת לי ועושה את זה, בשלב מסוים אני קולטת שאני ממש מזיזה את השפתיים בלי קול. כמו אישה משוגעת.

8. לפעמים יש לי רצון עז לעשות דברים שלא אמורים לעשות, רק כדי לבדוק מה יקרה. למשל - להוריד חולצה בחדר עמוס אנשים, לזרוק את הפלאפון שלי למזרקה, לצרוח בתור צפוף, לקפוץ כשאני עומדת במקום גבוה, להתחיל לדבר לעצמי בקול רם באוטובוס, להתגופף במקום ציבורי, ועוד :). לצערי או למזלי אני תמיד עוצרת את עצמי. אבל הרצון העז ממשיך לבעוט לי בבטן.

9. אני לא יודעת לרכב על אופניים.

וגם לא מעוניינת ללמוד.

10.  וזה מה שכתבתי באותה משימה בדיוק, לפני 4 שנים. (סעיף 7 מאוד משעשע לאור מה שכתבתי בסעיף 6!)

את השרביט מעבירה ל -

פלינט - כי הוא בלוג-באדי משכבר הימים ויהיה לי מעניין לשמוע

עיר קטנה - כדי שתכתוב קצת יותר מאשר 3 מילים :)

האיש מהים - בלי סיבה מיוחדת.