בקצה העולם

טוב אז קודם כל חשוב להזכיר שהקפצתי את הסיפור בכמה חודשים....

אתם כבר תבינו.

פרק 7

עזרתי לאמא לארוז את בגדי החורף, אני לא מאמינה שעוד שבועיים אנחנו עוזבים.

ומחר מסיימים בית ספר! איזה כיף!.

המחשבות העסיקו אותי ולא שמעתי את אמא עד שצעקה

"שרון!!!! מה קורה לך? שעה אני מבקשת ממך להוריד לי את הסוודר האפור מהמדף"

"סליחה, מצטערת..." אמרתי והעברתי לה את הסוודר.

"מה קורה לך? הכל בסדר?" היא שאלה.

"כן, סתם כל מיני מחשבות העסיקו אותי"

"שתדעי לך שמאוד ניצלת את השנה הזו! הספקת המון! אני ממש גאה בך!..."

"כן את צודקת באמת הספקתי הרבה, אבל השבועיים האלה הולכים להיות הכי מרגשים, קשים ומדהימים שיהיו לי" מצאתי מעיל מכוער משנות ה-70 בארון, הראיתי לה את זה, עשיתי פרצוף והיא צחקה.

לאט לאט ראיתי את הארון מתרוקן וזלגה לי דמעה.

"שרוני את יכולה ללכת, אני כבר אסיים פה."

ירדתי מהסולם הדבקתי לה נשיקה על הלחי והלכתי לחדרי.

נכנסתי לאייסיקיו וראיתי שיש לי הודעות מעדי, קשת ואסף. לא היה לי כוח לענות לקשת ולאסף אז פתחתי רק את חלון השיחה של עדי ועניתי לה.

שרון :) :

"כן מאמי מה קורה?"

עדידי :

"בסדר.. יוו אין לי מה ללבוש מחר!"

שרון :) :

"דווקא שמחר הסכימו לבוא בלי תלבושת אחידה?" 

עדידי :

"כן!"

שרון :) :

"איך אין לך מה ללבוש יש לך מלא בגדים בארון!"

עדידי:

"קורים מצבים כאלה..."

שרון :) :

"חח"

עדידי :

"טוב מאמי אני עפה אמא קוראת לי :P "

שרון :) :

" ביי אוהבת 3>"

סגרתי את השיחה והלכתי לבחור בגדים למחר.

עשיתי בלאגן גדול במזוודה, אבל בסוף מצאתי מכנס קצר לבן וחולצה בצבע ירוק זית מבילה בונג.

הנחתי את הבגדים על השולחן, נכנסתי למיטה ושקעתי במחשבות.

עוד 3 ימים לתומר יש יום הולדת... אני מקווה שהוא ישמח ממה שאנחנו מארגנים לו.

כל המחשבות האלו רק עייפו אותי עוד יותר, העיניים נעצמו ונרדמתי.