אזז.. מהפרק הקודם:
"מה? את רוצה להגיד לי שלא נעשה כלום ביום הולדת שלי?" הוא נעלב.
"אני פשוט לא אהיה.. אני מצטערת אבל אני מבטיחה שנעשה משהו אני פשוט לא יודעת מתי..."
ראיתי בעיניים שלו שהוא נעלב
אבל ידעתי שאסור לי להישבר אסור לי לקלקל את מה שהכנו לו
ראיתי אותו לאט לאט מתרחק, רציתי להגיד לו את האמת אבל ידעתי לעצור את עצמי ברגע הנכון.
פרק 9
הגענו לחוף הסמוך לבית הספר וראינו שם מליון אנשים.
החלטנו לשבת בחוף אחר שיש פחות אנשים.
אחרי שהתמקמנו ניסיתי לדבר עם תומר אבל הוא כל הזמן התחמק ממני,
עדי שמה לב למה שקרה "שרון למה תומר לא מדבר איתך?" שאלה מבולבלת
"הוא חושב שאני לא רוצה להיות איתו ביום ההולדת שלו, אוף עדי אני עומדת להישבר." אמרתי בייאוש. חשבתי שניסיתי כבר הכל, לא רציתי לריב איתו.
"אסור לך להישבר! אחרי כל מה שארגנת לו? מה פתאום, יהיה לך קשה אבל תאמיני לי שזה יהיה היום הולדת הכי טוב שהיה לו בחיים." ניסתה לעודד אותי אבל ללא הצלחה
"את רוצה שאני אלך לדבר איתו?" הוסיפה.
לא הייתי בטוחה שזה רעיון טוב, אבל במחשבה שנייה מה יש לי להפסיד?
אמרתי לה ששווה לנסות והיא התקדמה לעברו.
ראיתי אותם מדברים כמה דקות. הייתי נותנת הכל כדי לדעת מה היא אומרת לו אבל אם אני אנסה להקשיב הוא בטוח יחשוד
אחרי כמה דקות היא חזרה "הוא שבור, אבל יהיה בסדר. אסור לך להישבר את שומעת אותי?" ידעתי שהיא צודקת, אני יכולה לעשות את זה, מחר זה כבר קורה.
כולם התחילו לשים לב למתח ביני לבין תומר ושאלו שאלות, כולם גם אמרו אותו דבר שאסור לי להישבר כי זה יקלקל את ההפתעה.
אחרי כמה שעות שהעברנו בים, יצאנו שזופים וחלקינו שרופים.
התפצלנו לבתים, הבית שלי די רחוק מהבית של תומר אבל הוא תמיד היה מלווה אותי הביתה, הפעם הוא לא לווה אותי ואני ממש נפגעתי.
הגעתי הביתה עצובה, נזכרתי שיש לי עוד כמה דברים לארגן למחר, התקשרתי לאח של תומר וקולו נשמע מעבר לקו
"כן שרון?"
"היי ברק, התקשרתי לוודא שהכל מוכן למחר"
"הכל מוכן אל תדאגי תהיי שם מחר ב-12 בצהריים"
"בסדר, ומתי אתם מגיעים לשם?"
"ב12 וחצי הזמנו מקום במסעדה"
"רגע, ואיך הוא יראה אותי?" רציתי לוודא שהכל יתנהל כמו שתכננתי
"אל תדאגי אנחנו נדאג לזה שהוא יראה אותך"
"אוקי, תודה רבה ברק!"
"בכיף, הוא צריך להעריך את זה שיש לו חברה כמוך"
הוא עזר לי להבין שאחרי שתומר יראה את כל מה שהכנו לו לא תהיה לו שום סיבה לכעוס עלי
"תודה על הכל ברק, נתראה מחר"
"להתראות" ניתקתי את השיחה והלכתי לאכול ארוחת ערב עם כולם.
ולהודעות..
אז לכל אלה שנרשמו לקוראים קבועים ויש להם בלוג..
חשבתי להודיע לכם בתגובות בבלוג כל פעם שיש פרק חדש.. תכתבו בתגובות אם אתם רוצים או לא...
הודעה שניה היא שכמה ילדים ביקשו ממני לכתוב על הדמויות בסיפור אז אני אכתוב אחרי פרק 10 (:
והודעה שלישית היא שאתם לא מגיבים וזה פשוט מוציא את כל החשק לכתוב..
ואז אתם אומרים לי שאני לא מעדכנת... ככל שתגיבו זה יותר מעודד ונותן חשק לעדכן, ככה אני מעדכנת יותר.
מקווה שלקחתם לתשומת ליבכם (:
זהו... ביי ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
