אני ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן. אבל תבינו אותי, יש לי תקופה לחוצה של מבחנים וזה לוקח גם זמן לכתוב את הסיפור.
בקיצור אל תלחיצו... אבל בגלל שהפרק הזה קצר ואני ממש מצטערת שהוא קצר.
אני אעדכן כמה שיותר מהר.
אבל זה באמת יעודד אותי אם תגיבו (: לדעת שזה שווה.
אתם מדהיים, באמתת! התגובות שלכם כל כך עוזרות.
טוב ועכשיו אחרי שסיימתי לחפור הסוף מהפרק הקודם ופרק 11 (:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ראיתי המון אנשים מטיילים שם במרינה, מחזיקים ידיים, מאוהבים.
אני כל כך אוהבת את המקום הזה.
הוא הצביע על סירה צנועה שעליה מתנופף שלט 'יום הולדת שמח'
זה היה פשוט מושלם, כמו שתיארתי את זה מההתחלה
עלינו לסירה והתחלתי להוציא כמה דברים מהתיק ולסדר אותם שם.
עוד מעט תומר מגיע והכל צריך להיות מוכן.
פרק 11
ראיתי את תומר ומשפחתו מתקרבים למסעדה שממול הסירה.
רונן, חבר של ברק חיכה כמה שניות ואז שרק במשרוקית מגניבה של מלחים.
תומר הסתובב וראה אותי על הסירה, הוא לא הבין מה קורה, מה אני עושה שם.
הוא התקדם אל הסירה ואני קפצתי עליו וחיבקתי אותו.
"מזל טוב!!!!" אמרתי והמשכתי לחבק אותו
"מה זה?! מה הולך פה?" הוא שאל מבולבל
"הפתעה בשבילך!!" אמרתי וחייכתי חיוך גדול
"אבל את אמרת שלא תהיי פה ביום הולדת שלי.."
"נכון, זה היה בשביל זה! באמת נראה לך שאני לא אחגוג איתך את היומולדת?" אמרתי
"אני כל כך מצטער שכעסתי עלייך!! את מדהימה!!" אמר ונישק אותי
התיישבנו , נופפנו לשלום, רונן התניע את הסירה והתרחקנו.
ישבנו בחלק האחורי של הסירה, הייתה הפרדה בינינו לבין רונן ככה שלא היו קטעים מביכים.
אחרי שסיימנו לאכול תומר אמר "אז אח שלי סידר את כל זה?"
"כן אבל זה היה רעיון שלי!" אמרתי
"אני כל כך אוהב אותך!!" אמר ונישק אותי
זה היה אחד הרגעים הכי קסומים ומדהימים שהיו לי אי פעם, הכל היה כל כך מושלם, כמו בסרטים. נזכרתי שעוד שבועיים הרגעים האלו יגמרו והתחלתי לבכות.
"היי, מה קרה?" אמר וניגב לי את הדמעות
"אני לא מאמינה שעוד שבועיים נצטרך להיפרד! אני לא אראה אותך 4 שנים" אמרתי והמשכתי לבכות
הוא רק חיבק אותי ולא אמר דבר.
אחרי כמה דקות שביכיתי אמרתי "טוב זה היום הולדת שלך, מה אני בוכה עכשיו? זה יום שמח"
"נכון, כמו שאמרנו. צריך לנצל כל רגע עד הסוף!" עודד אותי והמשיך לנגב לי את הדמעות.
אחרי שעתיים של הפלגה מדהימה בים חזרנו למרינה.
"זהו חמודים, נהניתם?" שאל רונן
"בטח!" אני ותומר ענינו בפה אחד
"תודה רבה רונן!" הוספתי
"בבקשה" אמר
אני ותומר ירדנו מהסירה והתקדמנו לעבר השער
"רגע, זה עוד לא הסוף!" עצרתי אותנו
"מה? מה זאת אומרת לא הסוף?" שאל תומר
"אני ואתה הולכים עכשיו לעשות שופינג בארנה!" אמרתי ומשכתי אותו לקניון
הוא חייך ורץ אחרי.
אני יודעת שזה קצר... סורי
אבל כבר פרק 12 יותר ארוך (: ומעניין.
ואני שוב מזכירה... כל אלה שרוצים שאני אודיע להם שיש פרק חדש חייבים להיות בקוראים קבועים.
אם אתם רוצים להיות בקוראים קבועים פשוט תרשמו בתגובות וזהו.
תגיבו... אוהבתת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
