פרק 15
"אמא, תנמיכי כואב לי הראש." אמרתי לאמא בדרך חזרה מסבתא.
"אתם יוצאים היום?" שאלה אמא
"כן, המסיבת פרידה שלי. שכחת?"
"לא, לא שכחתי. ויש אוטובוס שמגיע עד לשם?" המשיכה לנדנד.
"קרוב לשם. אבל קודם כולם באים אלי הביתה ואז אנחנו הולכים ביחד לתחנה" עניתי.
הנסיעה עברה בשקט ואני קצת נמנמתי. חזרתי הביתה וראיתי את עדי, תומר, איתי, קשת, אסף ושלי. הם הביאו לי בלונים ושלטים.
"הקדמתם..." אמרתי די מופתעת.
"כן, רצינו לעשות לך הפתעה קטנה וצנועה" אמרה עדי.
"תודה" אמרתי וחיבקתי את כולם.
די השתעממנו, לא היה כלום בבית. הכל כבר היה ארוז וחיכה לנו בלוס אנג'לס. ב-9 כולם התחילו להגיע, הביאו מתנות לבית החדש, מכתבי טיסה וכל מיני כאלה. הודיתי לכולם ויצאנו מהבית. בדרך לתחנה ראינו את האוטובוס מגיע וכולם רדפו אחריו כמו מטורפים כדי שהוא יעצור, בסוף הוא עצר לנו ועלינו עליו. אסף התחיל ללמד אותי אנגלית כל הדרך.
"אסף שיגעת אותנו מספיק כבר!" התפרץ תומר.
"סליחה? היא צריכה לדעת Present Simple ו- present Progressiveאם היא רוצה להסתדר שם"
"ומה אתה יודע על Present Simple ו- present Progressive בדיוק?" התערב איתי
"תתפלא"
"טוב תשתקו אני יודעת את זה הרבה יותר טוב משניכם!" אמרתי ושניהם שתקו. הגענו לתחנה והיא הייתה די קרובה למקס ברנר. כשהגענו התיישבנו וכולם עיינו בתפריטים. הזמנו 3 מנות של טעימות ומנת בלאגן אחת מכיוון שהמלצרים אמרו שזה יספיק לכולם.
חיכינו למנות ואסף שאל את שלי:
"שלי, יש כזה דבר שיר פרידה? כי אי אפשר לשיר לה היום יומולדת".
"ברור שיש, טמבל" אמרה שלי.
"אה כן?"
"כן נו... של שלמה ארצי. איך זה מתחיל?" שלי שאלה את קשת.
"זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום.." קשת התחילה לזמזם את השיר "אני אומר תודה, ואת יודעת שחלום" הצטרפו תומר ועדי.
"סופו להתגשם אני אומר תודה ואחר כך נושם." כולם התחילו לשיר עד שניגש אלינו מלצר ואמר לנו שלא רק אנחנו נמצאים פה ואנחנו צריכים להיות בשקט. המנות הגיעו וכולם התנפלו עליהם כמו חיות.
"תירגעו! אף פעם לא ראיתם שוקולד בחיים שלכם?" צעקה שלי וכל האנשים במסעדה הסתכלו עליה. התחלנו לאכול ומאוד מהר התפוצצנו. צחקנו קצת, ריכלנו קצת ואחר כך הלכנו לים. ישבנו כולם על החוף כל אחד מחובק עם מישהו אחר, אני עם תומר, שלי עם אסף ולהפתעתי- עדי עם איתי.
"איפה קשת?" שאלתי.
"חבר שלה אמר שהוא פה" ענה אסף.
"חבר שלה? ממתי יש לה חבר?" שאלתי בסקרנות.
"אה היא לא סיפרה לך? יש לה חבר ב- יא" ענתה עדי.
"אבל למה עכשיו היא הולכת אליו? חשבתי שזו מסיבת פרידה לשרון" אמר תומר
"אני הולכת לבדוק מה איתה" קמתי והלכתי לחפש את קשת.
ראיתי אותם ליד החניה עם עוד כמה ילדים וכולם היו שיכורים. קשת הבחינה בי והתקדמה אלי.
"איך מצאת אותי?" שאלה
"זה לא משנה, למה את לא מספרת לי כלום?" שאלתי וקצת נעלבתי.
"מה? על עידו?" שאלה.
"אין לי מושג איך קוראים לו. אבל היה די מפתיע לגלות שכולם ידעו שאתם חברים חוץ ממני".
"שכחתי לספר, נכון הוא חתיך?" אמרה וחייכה.
"לא רק חתיך, הוא גם מעשן ושותה..." אמרתי וניסיתי לרמוז לה משהו.
"נו אז?" שאלה ולא הבינה את הרמז.
"כלום. אני רק רוצה שלא תיגררי לכל הדברים האלה" אמרתי.
קשת שתקה ולא אמרה כלום. אחרי כמה דקות היא צעקה לעידו
"עידו אני הולכת נדבר מחר" אמרה ושלחה לו נשיקה באוויר.
הוא נופף לשלום ואנחנו התקדמנו חזרה.
גם הפעם לקח לי זמן... אני יודעת.. אבל אני מנסה אז תסלחו לי??
ואני רוצה לשים פרו וישרא כתב שאפשר!!!! איך????
מי שיודע שיגיד
אוהבת 3>
עברתי את ה- 1,000 כניסות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
