פרק 16
התקדמנו למקום הישיבה שלנו ואמרתי לקשת שתזהר עם עידו.
"שרון אני באמת אוהבת אותו" היא אמרה והתכוונה לזה
"אני יודעת שאת אוהבת אותו, אני פשוט אומרת לך להיזהר זה הכל."
כשהגענו תומר קם אלי
"שרון את באה לטיול על החוף?" שאל
"בטח" אמרתי והתרחקנו
הוא אמר לי שהרגעים האלה יהיו מאוד חסרים לו ושלא יהיה לו עם מי לדבר.
"תומר אתה תמיד יכול לדבר איתי! גם אם אני רחוקה ממך אני תמיד אהיה שם בשביל להקשיב לך בכל מצב"
נעמדנו, הוא ליטף את שיערי ואמר
"איך את תמיד יודעת להגיד הכל במקום הנכון?"
"לא יודעת, ככה יוצא" אמרתי, התקרבתי אליו ונישקתי אותו.
הרגשתי את השיער שלי עף ברוח ואת הגלים של הים מתנפצים עלינו.
באמת לא רציתי שהרגע המדהים הזה יגמר.
עמדנו שם המון זמן ונהנינו להסתכל אחד על השני ולהתחבק.
הסתכלתי על השעון ונבהלתי כשראיתי שהשעה הייתה 1 וחצי
רצנו מהר לכיוון של כולם
"קומו!! איחרנו את כל האוטובוסים" צעקתי
"בשביל מקרים כאלה קיימות המוניות" אמר אסף ומיהר לחייג למונית
הוא סיים את השיחה ואמר שהיא פה עוד רבע שעה.
התקדמנו לעבר החניה וחיכינו למונית.
היא הגיעה וכולנו עלינו.
"אמא תהרוג אותי, אמרתי לה שאנחנו חוזרות ב 12" אמרה עדי
"לא נורא, ניכנס בשקט והיא לא תרגיש" אמרתי
אני ועדי ירדנו אחרונות מהמונית והתקדמנו לביתה של עדי
עדי הוציאה בשקט את המפתח מהתיק ונכנסנו הביתה.
"טוב בואי נעלה אבל תהיי מזה בשקט" עדי לחשה
התקדמנו בשקט לחדרה ונזרקנו על המיטה שפוכות.
"היה כל כך כיף!!" אמרתי
"כן, במיוחד אני ואיתי. אני אומרת לך זה לנצח!" אמרה עדי עם חיוך שלא ירד לה מהפרצוף
"כן ראיתי שם כמה חיבוקים ונישוקים" אמרתי
"התנשקנו קצת." היא אמרה והסמיקה
"וזה נראה לך אמיתי? שהוא מרגיש אותו דבר?" שאלתי
"אז זהו, שאני באמת לא יודעת. אני מפחדת שהוא משתמש בי כדי לשכוח מקשת" אמרה
"את לא יכולה ישר להסיק מסקנות אבל גם אל תתני לו לשחק בך. אל תהיי בעננים יותר מידי כי אחר כך את יכולה להיפגע, תהיי קצת יותר אדישה אבל בלי שהוא ישים לב" אמרתי בתקווה שהיא הבינה למה אני מתכוונת.
"כן, את צודקת." אמרה וישר אחר כך קיבלה הודעת אס אמ אס מאיתי
'היה מדהים' הסתכלתי על עדי והיה לה אושר בעיניים.
"עדי תזכרי על מה שדיברנו." הזכרתי לה
"עזבי אותך מה שדיברנו, ראית מה הוא כתב לי עכשיו?" אמרה ודחפה לי את הפלאפון לתוך העיניים.
"את רואה? זה בדיוק על מה שאני מדברת! הוא שלח לך איזו מילה נחמדה ואת כבר מזילה ריר כמו מטומטמת" אמרתי והצטערתי שהתייחסתי אליה קצת מגעיל
עדי קצת נעלבה
"בסדר שרון אבל לא צריך להגזים." היא אמרה
"נכון... אבל את היית צריכה לראות את עצמך. אל תגיעי למצב כזה כי אז זה הכי קל לשחק בך" אמרתי
"להחזיר לו אס אמ אס?" היא שאלה
"תחזירי לו 'כן' וזהו" אמרתי בביטחון
"כן? רק כן?" שאלה עדי
"כמו שאמרתי, אדישה. את לא רוצה להיפגע אחר כך נכון?"
"אז אפשר כן וסמיילי?" שאלה וחייכה חיוך מטומטם
"תכתבי כן וזהו!" אמרתי
"טוב, טוב בסדר" אמרה והחזירה לו הודעה
היינו קצת על המחשב, ראינו קצת טלוויזיה.
עדי התחילה לפתח שיחה שלא רציתי שתגיע
"אז את נוסעת מחר אה?" אמרה ביחד עם איזשהו עצב פנימי שניסתה להסתיר
"כן..." אמרתי מפוחדת, הרגשתי שכל הרגשות שלי עומדות להתפרץ.
"אני לא רוצה שתיסעי שרון כל כך תחסרי לי!" עדי החלה להתפרץ בבכי
בכיתי ביחד איתה ולא אמרתי כלום. ניגבנו את הדמעות
"עדי אני בחיים לא אשכח אותך! תמיד היית ותהיי החברה הכי טובה שלי" אמרתי וחיבקתי אותה חזק
"אוי כמעט שכחתי!" אמרה עדי וקמה להוציא משהו מהארון."זה בשבילך" אמרה והושיטה לי שקית ובתוכה יש מתנה עטופה
"מה זה?" אמרתי
"תפתחי" אמרה לי ופתחתי את העטיפה בעדינות.
בתוך העטיפה הייתה מסגרת מהממת ובתוך המסגרת תמונה של שתינו.
הייתה גם קופסה קטנה, פתחתי אותה ובתוכה היה צמיד מזהב ועליו היה חרוט
'שלך לעד- עדי' חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה תודה
נהיינו עייפות ואחרי כמה צחקוקים נרדמנו.
הפעם הפרק יחסית ארוך אז זה מן צ'ופר שלא עידכנתי...
מקווה שאהבתם (:
ואני באמת מנסה לעדכן יותר.. פשוט לא יוצא לי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
