פרק 22
נשמע הצלצול להפסקה וכולם יצאו מהכיתה. ג'ייק גם התכוון לצאת, הוא הבחין בי והתקרב.
"למה את לא יוצאת?"
"אני עדיין לא ממש מכירה את בית הספר" עניתי
"רוצה שאני אעשה לך סיור?"
"אוקי"
יצאנו מהכיתה וג'ייק הסביר לי איפה השירותים, הספרייה, החצר, חדר האוכל
"מה, אתם אוכלים כאן צהרים?" שאלתי
"כן" הוא ענה
התבאסתי. לא רציתי ללמוד עד מאוחר אבל לא ממש הייתה לי ברירה. ידעתי שלא לומדים בשבת ובראשון.
נכנסנו לחדר האוכל והוא היה עצום. המון ילדים מתרוצצים ומחפשים איפה לשבת.
"אין מקום" אמרתי
"כן, זה מה שקורה בדרך כלל. בואי נשב בחצר" הלכנו לחצר והתיישבנו על הספסלים.
כל אחד הוציא את הסנדוויץ' שלו ואכל.
"אז מאיפה את בארץ?" שאל, והתפלאתי שהשאלה הייתה בעברית
"אתה יודע לדבר עברית?"
"כן" ענה בפשטות
"אז למה דיברת איתי עד עכשיו באנגלית?" שאלתי
"כי המחנכת הסבירה לנו שצריך לדבר איתך באנגלית ולגרום לך להתרגל למקום ולשפה."
"אהה... מתוחכמת המחנכת שלכם"
"כן"
"אני באמת לא יודעת איך אני אצליח להסתדר כאן. הבית ספר הזה כל כך גדול ואפשר להיאבד כאן בקלות. בטוח יהיו לי קשיים עם השפה ועם מבחנים." אמרתי מודאגת
"זה שטויות, גם אני הגעתי לכאן לפני שנתיים בדיוק כמוך. לומדים להסתדר"
המשכנו לדבר. הרגשתי בנוח לדבר איתו וכבר הבנתי שהוא הולך להיות הידיד הטוב שלי.
ניגשה אלינו ילדה בלונדינית נמוכה וידידותית
"היי, אני ג'ניפר. אבל את יכולה לקרוא לי ג'ני"
"היי ג'ני, אני שרן" ניסיתי להתרגל לשם החדש שהדביקו לי
היא התיישבה לידינו ושוחחנו עד הצלצול. נכנסנו לכיתה וכולם נעצו בי מבטים.
ראיתי חבורת בנות שלא נראו לי כל כך נחמדות.
"מי אלה?" שאלתי את ג'ני
"אשלי, בטי וקארן. הן חברות שלי"
"אה" עניתי, די הופתעתי לגלות שהן חברות שלה. ג'ני משכה אותי והציגה אותי בפניהן
"אשלי, בטי, קארן. תכירו, זו שרן"
"היי" אמרתי במבוכה
"היי" ענו בהתנשאות
המורה נכנסה לכיתה וכולם התיישבו במקומם. זו הייתה המורה לעברית ולי היה פתור מהשיעור אבל בגלל שלא היה לי לאן ללכת נשארתי בכיתה והתעניינתי ברמת הכיתה.
לאחר כמה דקות נכנס ילד עם שיער בלונדיני מחומצן, גבוה.
"דֶני, למה איחרת?" שאלה המורה
"המנהל קרא לי" השיב
"בסדר, התיישב במקומך" אמרה המורה והצביעה על מקומו
"המנהל קורא לשרן" סינן
הרמתי את ראשי, קמתי ממקומי ויצאתי מהכיתה.
לאחר זמן מה הגעתי למשרד המנהל ונכנסתי.
"שבי" אמר.
התיישבתי
"איך הולך בינתיים?" שאל
"בסדר, הכרתי כמה ילדים"
"מצויין!"
"רציתי לשאול אותך, מה אני עושה בשיעורי עברית?"
"את תצטרפי לכיתה אחרת ותלמדי אנגלית" ענה
"אבל אני לא יודעת מה הם לומדים, אני בטח ברמה יותר נמוכה מהם"
"זו כיתה מיוחדת לאלו שהגיעו מהארץ לא מזמן. ג'ייק בכיתה שלך?" שאל
"כן" עניתי
"הוא יצא מהכיתה הזו לפני חצי שנה, לא לקח לו הרבה זמן להסתגל"
"אני מקווה שגם לי לא ייקח הרבה זמן"
"אני בטוח שלא ייקח לך הרבה זמן" אמר וחייך. הוא נשמע בטוח בעצמו ואני קיוויתי שהוא צודק
"זהו? אני יכולה ללכת?" שאלתי
"כן, אני רק רוצה שתיקחי את הדף הזה ותמלאי אותו. את יכולה תוך כדי השיעור ואת יכולה לפתור אותו מחוץ לכיתה. איפה שאת רוצה"
"אוקי, תודה רבה" לקחתי את הדף ויצאתי.
מקווה שאהבתם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
