לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בקצה העולם


סיפור בהמשכים שאני כותבת.. מקווה שתאהבו :)

כינוי: 

בת: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

פרק 23 :) ... מצטערת שלקח הרבה זמן


שוב, בעניין של התגובות לא רציתי לעדכן בגלל המספר המצחיק של התגובות

אתם חייבים להבין שהייתי רגילה להרבה יותר ובמיוחד בסיפורים, חשוב לי לדעת מה אתם חושבים

מה לשפר, עד כמה להמשיך.

יש כאלה שנותנים ביקורות ואני מקבלת את כולן, אבל גם עד רמה מסויימת.

לגבי אורך הסיפור, ככה אני כותבת. אני לא כותבת פרקים ארוכים כי ככה יוצא לי.

אני אנסה לשנות את זה אבל אני לא מבטיחה...

 

 

תקציר הפרק הקודם:

 

"זהו? אני יכולה ללכת?" שאלתי

"כן, אני רק רוצה שתיקחי את הדף הזה ותמלאי אותו. את יכולה תוך כדי השיעור ואת יכולה לפתור אותו מחוץ לכיתה. איפה שאת רוצה"

"אוקי, תודה רבה" לקחתי את הדף ויצאתי.

 

 

פרק 23

נשמע הצלצול וג'ני רצה לקראתי.

"שרן!! הנה את, חיפשתי אותך." קראה בשמחה

"הנה אני" עניתי

"מה את עושה היום בערב?"

"כלום" השבתי

"יופי, אנחנו יוצאות כמה חברות לקניון. רוצה לבוא?"

"אני לא בטוחה... אני עוד לא מכירה אף אחד ו..."  הרכנתי את ראשי

"שטויות, את תכירי." קטעה את דברי

ראיתי לימוזינה עוברת ממש לידי ונעצרת. ג'ני התקדמה אליה.

"מה את עושה?" שאלתי

"זה הנהג שלי, הוא בא לאסוף אותי" ענתה

"ואוווו!! זה שלך?" נדהמתי

"של אבא שלי, אבל זה יעבור אלי בירושה."

"איפה את גרה?" שאלתי

"קרוב לאיזור של הוליווד, אבא שלי מפיק סרטים אז הוא תמיד צריך להיות שם בסביבה"

עמדתי במקום ונדהמתי, אבא שלה בטח מכיר את כל המפורסמים.

"טוב אני חייבת לעוף, ביי" נופפה לשלום והלימוזינה התרחקה

"כולם מקנאים בה" שמעתי קול מאחורי וראיתי את ג'ייק

"אני מתארת לעצמי, איזה כיף לה!"

"את באה בהסעה?" שאל

"כן" עניתי ועלינו על הנגלה הראשונה. כולם היו כל כך רגועים. לא כמו בארץ

התברר שאני וג'ייק גרים ממש קרוב כי ירדנו באותה התחנה.

"וואי מגניב אז נוכל ללכת לבית ספר ביחד"

"כן" הוא ענה

"זה הבית שלי" אמרתי

"יפה, אז אנחנו גרים ממש קרוב. אני 3 בתים מפה" אמר

שמעתי את אמא קוראת לי מהחלון. נפרדתי מג'ייק ונכנסתי הביתה.

אמא מהרה לפתוח לי את הדלת והחקירה החלה.

"אוף די אמא תעזבי אותי, היה בסדר" התעצבנתי

"תומר התקשר" אמרה

"תומר? מה? מתי? איפה הוא עכשיו?" הופתעתי לגלות שהוא התקשר

בלי לתת לה לענות רצתי ישר לקחת את הפלאפון וחייגתי לתומר. המתנתי לקולו וכשנשמע ישר הדמעות החלו לזלוג מעיני.

"תומר?" שאלתי בבכי

"שרון! חיפשתי אותך. איך שם? איך הילדים? כולנו ממש מתגעגעים אליך פה"

"הכל בסדר כאן, ממש יפה וזה מקום ענק. גם אני ממש מתגעגעת אליכם"

"את על רמקול, כולם פה את יכולה להגיד שלום" שמעתי המון צעקות ברקע, כל כך רציתי שהם יהיו לידי ורק המחשבה שהם רחוקים ממני בכמה מאות אלפי קילומטרים העציבה אותי יותר.

"הייי כולם, אני ממש מתגעגעת אתם לא יודעים כמה! מחר מגיע לכאן טכנאי והוא בא לסדר לנו אינטרנט וקו טלפון בבית אז אני אוכל לדבר איתכם עם המצלמת אינטרנט"

"מעולה, אז נשמע ממך?" אמר תומר

"ברור! ביי אני אוהבת אתכם"

"ביי" אמרו כולם והשיחה נותקה.

אחרי השיחה התחלתי לשקוע במחשבות. הרצתי בראש סרטים שאם אני לא אצליח להיות נאמנה לתומר. אולי אמעד ואתאהב במישהו אחר. לאחר כמה דקות הלכתי לראות כמה סדרות אמריקאיות שעוד לא הגיעו לארץ. וניצלתי את ההזדמנות לראות אותם ראשונה ואחר כך לספר הכל לעדי.

 

 

אני מקווה שאהבתם (:

ועכשיו, הכל תלוי בכם, תגיבו והפרק יגיע כמה שיותר מהר

נכתב על ידי , 11/7/2008 23:40  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בר(: ב-18/7/2008 03:02



3,220
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבר(: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בר(: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)